הספר הראשון שניסיתי לקרוא היה מורט
לא הצלחתי לסיים בניסיון הראשון. אני לא חושבת שהספר לא טוב, אבל יש לי בעיה עם ספרים בהם הדמויות עושות משהו טיפשי למרות שהן יודעות שזה לא רעיון טוב, זה פשוט עולה לי על העצבים ואני לא מצליחה להנות מהספר. אז עזבתי אותו באמצע, שזה משהו מאוד נדיר מבחינתי, והחלטתי שאני לא אוהבת את פראצ'ט.
משהו כמו שנה אחרי זה בת הדודה שלי התעקשה שאנסה שוב, ובאופן ספציפי את בשורות טובות, אז קראתי, אהבתי, והחלטתי לתת ניסיון שני גם לספרי עולם הדיסק, גיליתי שאני אוהבת גם אותם ואפילו הצלחתי להנות ממורט.
אני אוהבת את עולם הדיסק והיצורים שם, הוא גרם לי לחשוב על כל מיני יצורי פנטסיה באופן אחר, וזה נשאר איתי גם כשקראתי ספרים אחרים. אני גם אוהבת את חילופי העלילות, ובקריאות חוזרות אני הרבה פעמים בוחרת קו עלילה וממשיכה איתו (בדילוגים על קטעים).
לא נראה לי שקראתי את שיתופי הפעולה של השנים האחרונות, אז אין לי דעה בקשר אליהם. הספרים המאוחרים יותר שקראתי היו יותר אפלים, ופחות מצחיקים, יותר כבדים, אני פחות אוהבת אותם, וגם את הראשונים ממש (צבע הכשף, נניח). אני אוהבת את רוב הספרים באמצע - הסדרות של המשמר ומוות, וכל מיני ספרים אחרים כמו small gods, שהם לא ממש חלק מתת סדרה.
