יחסים בין ההורים משני הצדדים

[הייתיאביבקיץ]

נפגשים כשחוגגים יום הולדת לילד, הדלקת נרות בחנוכה,

יש ארועים משפחתיים. ולפעמים פשוט יותר נוח להזמין את כולם ביחד. בפרט כשאחת (או שתי) המשפחות קטנות.

יש גם סוג של מנהג, יפה בעיני, שלא אוהבים להשאיר אנשים לבד בחגים.
ככה שאם ההורים שלי יודעים שלחמותי לא יהיה איפה להיות בראש השנה או בסדר - הם מזמינים אותה אליהם.

 

[חייבתלהגיב]

מי שכן התחתן, ההורים שלו נפגשו עם ההורים של הצד

השני לפחות בחתונה. לדעתי זה לא קרה לפני כן אצלנו. ולמי שיש ילדים - ההורים לפעמים נפגשים באירועים של הילדים (כמו בת מצווה, כפי שציינתי), ולפעמים גם באירועים משפחתיים בחגים, כמו ליל הסדר, יוצא שנפגשים (אצלנו זה קרה אולי פעמיים-שלוש).
כך שהקשר בכלל לא של זוגות ההורים, אלא הקשר הוא שההורים הם בני המשפחה של שני בני הזוג, ובאירועים משפחתיים מסוימים לפעמים מזמינים את שני הצדדים. כאמור, אצלנו לפעמים אמא שלי מתקשרת לאחל לחמותי חג שמח, אבל זה כי אמא שלי נחמדה במיוחד, לא כי יש קשר בין הזוגות.

 

[הפוך עם ראש כפול]

אני ובן זוגי נשואים 17 שנים, היינו יחד 5 וחצי שנים קודם לכן
ההורים שלנו נפגשו רק כשעברנו לגור יחד, והם נפגשו בדירה שלנו. אחר כך היה עוד מפגש הכרות אחד או שניים ביניהם שהם יזמו, כדי שלא להגיע לחתונה כזרים גמורים. בכל זאת, הופכים למשפחה...
במהלך השנים הם באמת לא נפגשו בלעדינו. כלומר, המפגשים ביניהם היו בימי הולדת של הילדים - הכי קל להזמין את כולם בבת אחת, בחגים (כשאחד הזוגות הזמין אותנו ואת זוג ההורים הנוסף), ולא מעבר לכך. לא היו ביניהם מפגשים חברתיים בלעדינו. כאמור, זה השתנה כאשר חמי נפטר.
לדעתי אם זוגות ההורים מוצאים שפה משותפת, אז באופן טבעי הם גם יכולים להפוך להיות חברים במהלך השנים, ואני מכירה לא מעט משפחות בהן זה קרה. כשאין ממש שפה משותפת, אז המפגשים מוגבלים לסיטואציות משפחתיות מסוימות, כמו הדוגמאות שהבאתי, וזהו.

 

[michal@gal]

הם לא נפגשים בלעדינו

אבל ברור שבאירועים משפחתיים שלנו, אנחנו נזמין את ההורים משני הצדדים.
הרי לא נחגוג פעמיים בר מצווה, כל פעם למשפחה אחרת.
&nbsp
שתי הבנות הגדולות שלי בקשר רציני עם בני זוג, וכבר פגשנו את ההורים משני הצדדים.
לא שמישהו יזם מפגש באופן מלאכותי, אבל היו אירועים חשובים לילדים (סיום תואר, קבלת תעודת הצטיינות) שבו נפגשנו באופן טבעי, כי שני בני הזוג הזמינו את ההורים.
&nbsp
לא קרה לכם מעולם סיטואציה של אירוע שבו שניכם רציתם להזמין את ההורים לחגוג איתכם?
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[michal@gal]

אני חושבת שאתם יוצאי דופן

כשיש ילדים, או כשבני הזוג עוברים מסלול חיים דומה (לומדים באותו המקום למשל), באופן טבעי נוצרות סיטואציות שמפגישות את שני הצדדים.
&nbsp
הפעם הראשונה שבה שני הצדדים נפגשו אצלנו הייתה כשהחלטנו להתחתן. היה צורך שההורים יכירו אחד את השני כי הפלנו עליהם את רוב האחריות לארגון החתונה.

 

[הפוך עם ראש כפול]

חגים אתם חוגגים בנפרד?
אחד ההבדלים המשמעותיים באמת נובע מהעבודה שלא התחתנתם ושאין לכם ילדים. כשיש ילדים, נוטים לחגוג חגיגות שקשורות אליהם עם שני הצדדים של המשפחה, כדי לחסוך עבודת אירוח ולגמור עם הכול בפעם אחת.
עדיין, אני מסכימה עם מי שכתבה מעליי. לדעתי זו סיטואציה די חריגה, גם בהתחשב בעובדות שהבאת.

 

[sweetdreams]

לא ממש חריג

זה מאוד קשור לעובדה שהם לא נשואים ואין להם ילדים, כי אילו בדיוק הסיטואציות שההורים של בני הזוג נפגשים אחד עם השני.
האמת שגם אצלנו כך המצב. ההורים גרים רחוק אחד מהשני, ורחוק מאיתנו. אנחנו מבקרים כל אחד מהם בנפרד, או שהם באים אלינו.
שנינו גם באים ממשפחות שהן לא מאוד קטנות, אז גם החגים לא נסובים סביב זה שאנחנו צריכים להיות שם, אחרת מישהו נשאר לבד. לאחרונה אפילו נוצר מצב שאנחנו לא נמצאים בכלל בחגים, כי תמיד יש לנו נסיעות לחו״ל בתקופות האילו.

 

[פרפרי אהבה]

יחסים בין ההורים משני הצדדים

איך היחסים בין ההורים שלכם להורים של בן/ת הזוג?

האם הם נפגשים בלעדיכם או רק באירועים?

האם אתם חוגגים חגים שתי המשפחות ביחד?

 

[mykal]

יחסים--

זה מנעד רחב ביותר בהגדרת יחסים.
את אמנם צמצמת לשאלות ספציפיות, אבל אגיב קצת במעבר.

הורי והוריו כבר אינם בין החיים--אלולא אנחנו התחתנו,(ערים שונות)
לא היו נפגשים ולא היו מכירים--הקשר היה דרכינו.
כן הוזמנו אלה לשמחות של אלה--והשתתפו.

לגבי המחותנים שלנו--אנחנו ביחסים נעימים, משתתפים בכל הארועים
של המחותנים שלנו וגם להפך, גם מארחים ומתארחים מפעם לפעם כשמגיעים
לעיר בה הם גרים או אנחנו.
אבל זה בהחלט קשר בין ההורים של--להורים של, לא הפכנו לחברים,
ולא מזמינים לארוחות חג, לכל אחד המשפחה והחברה שלו.
אבל מכבדים ונהנים ביחד.
זה בהחלט מספק.

 

[פרפרי אהבה]

כל עוד זה עובד לשני הצדדים- מעולה

אני לא חושבת שחובה להפוך חברים רק בגלל שקשורים במשפחה. זה בהחלט נפלא אם כן אבל לא חובה.

 

[אמאשלשון]

הם היו באותו החבר'ה כבר שנים רבות

הקשר שלנו וההפיכה למשפחה רק חיזק קשר ממש חזק

 

[פרפרי אהבה]

איזה יופי? אז הכרתם הרבה זמן לפני שהפכתם לזוג?

 

[אמאשלשון]

בטח,הכרנו מילדות

 

[פרפרי אהבה]

מגניב! מאיזה גיל?

 

[אמאשלשון]

סוף היסודי כיתה ח

 

[חייבתלהגיב]

אין קשר.

לעתים רחוקות נפגשים באירועים (בפעם האחרונה בבת המצווה של הבכורה - אבל קודם הרבה זמן לא), או בחגים כי ככה מסתדר (ליל סדר פעם בכמה שנים, נניח).
כשאמא שלי מרימה טלפון לאחל חג שמח לחמותי, נניח, שני הצדדים מספרים לי על זה כי זה מאורע כל כך יוצא דופן.
יש לציין שהמשפחות גרות הרחק זו מזו.

 

[פרפרי אהבה]

חח הצחקת אותי לגבי השיחת טלפון כמאורע יוצא דופן

אצלנו בד"כ האמהות מתקשרות אחת לשנייה בחגים. אמא שלי נראה לי תמיד מנסה להיות הראשונה ואז מבשרת לי על זה כאילו צריכה לקבל צל"ש

 

[danakama10]

זה באמת כל כך מצחיק?

מאיפה המרמור הזה כלפי אמא שלך? תשתדלי לעבוד על זה או לפחות להסתיר, כי זה מציג אותך באור לא מחמיא.

 

[פרפרי אהבה]

תודה, אבל לא ביקשתי את חוות דעתך.

אותי זה משעשע, בלי קשר למרמור או כל דבר אחר בקשר לאמא שלי או חמותי.
&nbsp

 

[הפוך עם ראש כפול]

בין ההורים שלי ושלו תמיד היה קשר חיובי. לא חברים אבל מסתדרים
הם אמנם גרים באותה עיר, אבל בדרך כלל היו נפגשים רק באירועים משפחתיים - ימי הולדת של הבנים שלי, ארוחות לכבוד ימי הולדת של אחד מהם וכדומה. פה ושם באיזה חג (שבועות). בד"כ לא מעבר.
מאז שחמי נפטר לפני 3 שנים המצב השתנה משמעותית. ההורים שלי לקחו תחת חסותם את חמותי, והם לוקחים אותה להרצאות פעם-פעמיים בשבוע, אמא שלי יוצאת איתה לסרט ולארוחה פעם בחודש. אני יודעת מבן זוגי שחמותי מאוד מעריכה את זה, כי באמת שבלי זה היא בקושי הייתה יוצאת מהבית.
אם פעם היינו חוגגים חגים בנפרד (רה"ש עם המשפחה של בן זוגי, פסח עם המשפחה שלי) עכשיו חוגגים הכול יחד, כי תכלס אין לחמותי ולגיסתי לאן ללכת. מאז שחמי נפטר - בעצם עוד כמה שנים קודם לכן, כשכבר היה חולה - אני מארחת את שני הצדדים בראש השנה, ובפסח חמותי וגיסתי מצטרפות למשפחה שלי.
בקיצור, היחסים ביניהם תמיד היו סבירים אך מאז שחמי נפטר הם הפכו הרבה יותר קרובים.