היה שבוע
ארוך מדי ומבולגן מדי לסיכמוש. כך, עד שהתיישבתי במרפסת עם ספר של דוד אבידן ומצאתי קול. זה מה שאני אוהבת במדפי ספרי השירה שלי, תמיד יש שם מישהו שיהיה איתי. מפאת זכויות יוצרים אביא רק קטע קטן - הקטע המדויק ביותר - מתוך מחזור "שירים באורמלא":
הפוגה זמנית
"השדות הרחוקים נשמו חמצן,
לבן, קריר, ישר מנוגה.
במכונות-הזמן יש הרבה רוגע,
וספרי-דמיון הם בידור מצויין.
[...]
ולכן יש עצבות שכזאת בירח,
ולכן בארץ יש שמחת-חיים.
ולכן כל טיפש מעצמו בורח,
ולכן החכמים אל עצמם חוזרים.
אתם מבינים, נכון?
אז זהו זה. מחרתיים אני מתחילה ללמוד באו"פ. עם כמה ששום דבר לא מושלם (מי כמוכם יודע...) וזה בכלל לא הולך להיות קל, אבל סופסוף - אחרי חמש שנים של תקווה ומאבק - הגעתי לנקודת הזינוק ואני מוכנה.
ועדיין, כמעט לא מאמינה.
חופן חיוכים ושבוע מלא רוך ויופי