כתבה מהארץ:הטעויות המעניינות של שיחי/דורון קורן
קצרי רוח || הטעויות המעניינות של שי חי "האח הגדול" איננה מחזה שייקספירי, אבל העונה הנוכחית היא תיאטרון מעולה שמציף שאלות עקרוניות על התנהגות ועל צדק מי שמתעלמים בבוז מ"האח הגדול" החמיצו בימים אלה כמה התרחשויות לוהטות, בעיקר סביב שני הנפלטים האחרונים מהתוכנית, שי חי ואור סיונוב, שהובילו את המשדר לאורך העונה. במיטבה, התוכנית הזאת (שצפיתי בה בדילוגים מסוימים) היא תיאטרון מעולה שמציף שאלות עקרוניות על התנהגות ועל צדק. שי חי, הגיבור המרכזי הפעם, מעניין לא רק כי הוא יפה (למרות הקעקועים הילדותיים) ואלוף קראטה, אמיץ ורהוט, בריוני ובעל שליטה עצמית, נדיב וכפייתי. הוא מעניין גם בגלל כמה טעויות התנהגות בסיסיות ולא מודעות שעשה בתוכנית ובגלל הטינה שהן עוררו נגדו. כך למשל ההשתמטות העיקשת שלו מתורנויות הבית — משטיפת כלים עד סירובו להשתתף באחת המשימות הבולטות (בניית חומה). או הדברים שהטיח באנשים בפינתו השבועית המפורסמת "כל האמת בפנים": יש אמת שמרגיזה בגלל הדיוק שבה והיא אמת חיונית, אבל במקרה שלו אלה היו הכללות מעליבות ופשטניות שהתערבבו בהערות נכונות פה ושם. קשה לפגוע במטרה כשאתה יורה קלישאות בנוסח "כולכם זומבים" או "כולכם צבועים" (וכמה חוסר מודעות צריך כדי להמשיך לנופף ב"צבועים" הנדושה הזאת, בתוכנית הזאת), וכשאתה לא ער למורכבות של האנשים שתקפת. או אור סיונוב, היחידה שנתנה קונטרה ממשית לשי חי, בחורה מנוסחת ובעלת אג'נדות שאכן ניצחה אותו במידה מסוימת כשהמאיסה עליו את השהות במקום. אך גם הטעויות שלה היו שקופות: החל באופן המוגזם שבו זיהתה את שי חי עם אביה והלבישה עליו את האלימות שספגה מהאב בילדותה, ועד הדיבור הבנאלי והמתנשא שלה נגד "מצביעי ביבי" האספסופיים. שמענו, שמענו. אחרי שאמרה לשי חי באחד המפגשים הראשונים שהוא כל כך יפה עד שהיא לא יכולה להסתכל עליו, ואחרי שנעלבה ממנו עם האחרים, סיונוב היא זו שליכדה את שורות החרם על שי חי וחבורתו, וגם העניין הזה, החרם הוא דבר מהותי מאוד שעלה כאן לדיון חשוב: החרם בקבוצה, החרמות הנוראים הנפוצים בבתי הספר ומאמללים כל כך הרבה ילדים, ואפילו החרם על ישראל מהדהד כאן. כרגיל, הצלחת "האח הגדול" תלויה במידה רבה במקוריות ובגובה האנושי של משתתפיו. בעונה זו, המוצלחת יחסית, לא כל החלקים היו מעניינים ממש אבל היה כאן סיפור מרכזי מותח עם כמה סיפורי משנה נלבבים. ונכון שהבמה היתה הטלוויזיה המזולזלת והריאליטי המבוזה ולא תיאטרון הבימה, אבל גם שייקספיר בשעתו, או האופרות בשעתן, הציגו בפני הקהל הרחב ובאו לדבר אליו — רק כעבור שנים הם עברו להיכלות התיאטרון הקלאסי. יורם זק איננו שייקספיר — האמנות כאן ממילא אינה מחזאות, אלא יצירה של תנאים שידובבו את המשתתפים ויצירת קולאז' סיפורי מפיסות החיים שנוצרו — אבל הוא עושה עבודה מצוינת, חכמה ורגישה למרות (ובמידה מסוימת גם בזכות) המסגרת המסחרית הלוחצת. וכמוהו גם המנחים וההפקה. עובדה