אנחנו החלטנו לפני כמה שנים
שכדי למנוע תהיות ובלבולים וגם כדי להמעיט בפקקים, שאת ערבי החג נחגוג תמיד אצל ההורים של אשתי בר"ג, ואת החגים נחגוג אצל המשפחה שלי בנתניה. זה היה כשגרנו בר"ג, והיה הרבה יותר הגיוני להיות חמש דקות מהבית ולא שעתיים בפקק. אבל גם עכשיו במודיעין זה הגיוני.
אז את הסדר חגגנו כמעט במלואו, כולל קריאת ההגדה עד סופה ושירת כל מיני חלקים שאני מתפלאת בכל פעם מחדש שיש להם לחן ("כי לו נאה, כי לא יאה"?!). הקטנה אמרה יפה שלום לכולם ואז הלכה לישון על שמיכה בסלון, שני מטר מהדיבורים והאור והרעש. לא הפריע לה בכלל. בן הדוד שלה מאנגליה שמבוגר ממנה כמעט בשנה היה הרבה יותר עירני.
ובאשר להמשך הפסח - לשמחתי הרבה העבודה שלי יוצאת להדממה כמעט בדיוק על החופש מהמשפחתון, וזה אומר שאנחנו זוכות לבלות ביחד שלושתנו איזה שבוע וחצי רצוף. תענוג אמיתי לקום ולישון ולהסתכל כל היום על הפצפונת.
וחוץ מזה חגגנו השבוע יום נישואים שלישי, אבל זה כבר לא קשור לפסח
