יום הזיכרון שוב פה

[The Blue Fairy]

יום הזיכרון שוב פה

זה לא נהיה קל יותר
אבל אני אישית מרגישה שכן עברתי שינוי כלשהו
אם בשנים הראשונות הרגשתי צורך ללכת לטקסים ולהיצמד לסרטי הנופלים בטלוויזיה
בשנים האחרונות אני מוצאת את עצמי מחפשת יותר את השקט, להתייחד עם הזיכרון לבד..
מה איתכן? איך אתן מעבירות את היום הזה?

 

[L a t e b l o o m]

...

באמת יום לא קל.
כחלק מהפרקמ"ש ימי הזכרון אצלנו הם מרתונים היסטריים של שיעורי חברה וחינוך, טקסים ופעילויות. היום העברתי פעולה שכותרתה 'טוב לחיות בעד ארצנו' לכמה כיתות בתיכון שבו אני עובדת, ואלוהים ישמור על כולנו, איזה נוער אלים ושונא ופשטני.
ואז, בקטע אירוני, הוקפצתי לשמירה, אז את הלילה אבלה שם ולא בטקס עם חניכים שלי כמו שתכננתי.

 

[nettus]

בהחלט הימי זיכרון לא קלים יותר

שאלון נפל לא אצלי לבכות, היום אני מוצאת את זה קל למדי.
אומנם אפשר להגיד שסגרתי מעגל, ונתתי לו ללכת ואני ממשיכה בחיים. אבל בכל שנה שבא יום הזיכרון אני לא יכולה שלא לחושב, על הבן אדם שהוא היה עם הוא לא היה נופל. הוא היה היום בן 25, מי יודע אולי עם חברה, אולי הוא היה גר איתה, אולי היה לומד צילום או פסיכולוגיה. אין לדעת.
וגם לעולם לא נדע, אני מודע אני לא יודעת עם אני אלך מחר להזכרה שלו, האמת היא ששנים לא הלכתי להזכרה שלו, אבל תמיד ביום הזיכון וט' באב אני חושבת עליו.
יהיה זיכרו וזכר כל הנופלים ברוך

 

[the silence girl1]

לבד.

אני עצמי והמוזיקה ברדיו.
(לפעמים גם כתבות/סרטים וכו' על הנופלים בטלויזיה/אינטרנט/רדיו)