ונפגעי פעולות הטרור.
אמנם יש עוד כמה שעות טובות עד לצפירה,
ונכון שזה אולי קצת מוקדם מדי,
אבל זה חזק ממני.
אני מתאפקת עוד מאתמול לא לפתוח את השרשור הזה,
כי זה מוקדם מדי.
אבל כל היום הזה בעצם סובב סביב משהו שקרה מוקדם מדי.
כמו ביום השואה, גם ביום הזכרון אין לי סיפור אישי לספר.
בניגוד ליום השואה, ביום הזכרון אני הולכת לטקסים, שומעת ורואה כמה שיותר,
מתעניינת ומשתדלת לקחת חלק כמה שיתור פעיל.
'מגש הכסף' שכתב נתן אלתרמן, הוא שיר שבכל שנה מקריאים בטקס בי"ס.
זהו שיר שבכל שנה ביום הזה אבחר לשתף,
בעיקר כי הוא מסביר בדיוק את המעבר החד הזה מזכרון לעצמאות:
מגש הכסף/נתן אלתרמן
והארץ תשקוט, עין שמיים אודמת
תעמעם לאיטה על גבולות עשנים,
ואומה תעמוד - קרועת לב אך נושמת
לקבל את הנס, האחד, אין שני.
היא לטקס תיכון, היא תקום למול הסהר
ועמדה טרם יום עוטה חג ואימה.
אז מנגד יצאו נערה ונער
ואט אט יצעדו הם אל מול האומה.
לובשי חול וחגור וכבדי נעליים
בנתיב יעלו הם, הלוך והחרש
לא החליפו בגדם, לא מחו עוד במים
את עקבות יום הפרך וליל קו האש.
עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע
ונוטפים טללי נעורים עבריים.
דם השניים יגשו ועמדו עד בלי נוע
ואין אות אם חיים הם או אם ירויים.
אז תשאל האומה שטופת דמע וקסם
ואמרה: "מי אתם?", והשניים שוקטים
יענו לה: "אנחנו מגש הכסף,
שעליו לך ניתנה מדינת היהודים".
כך יאמרו ונפלו לרגלה עוטפי צל
והשאר יסופר בתולדות ישראל.
________________________________
זה המקום שלכם לשתף על ההרגשה שלכם ביום הזה,
לספר ולהנציח את הסיפורים של אלה שאינם,
לצטט קטע או שיר, או 'להדליק' עוד
כל מה שתמצאו לנכון.
