אנציח יום זה בסיפור משפחתי.
כילדה היו לי המון שאלות, אך לא היו תשובות, מהמעט שידענו בנינו בדמיוננו עולם שלם, ותמיד היה לנו חשוב לא להעציב יותר מדי את ההורים, אז מה שלא ענו לנו נודע לפעמים באקראי.
שאבא שהגיע מקאליש נותר בדד מתוך 8 ילדים, 2 בנים ו-6
בנות, לאח של אבא קראו יוסף, הוא היה מורה ומחנך שעלה
לארץ בשנות ה-1930, כאשר פרצה המלחמה הוא חזר לפולין
להציל את משפחתו ולהביא אותם ארצה, באחד הימים נקראו
כל אותם תושבי העיר לכיכר מרכזית ושם נרצחו.
אני כילדה מיאנתי להאמין שכל משפחתו של אבא נרצחה בשואה
וכל פעם שראיתי מישהו בשם יוסף עם שם המשפחה של אבא
קפץ ליבי ואמרתי, אבא אני חושבת שמצאתי את אח שלך, וכך
קרה גם עם השען שגר ביפו העיר בה התגוררתי בימי ילדותי, ראיתי
שען שדומה לאבא יושב בחנות השעונים עצוב מבט ולא מדבר, שמו היה יוסף ושם
משפחתו כמו שלנו, באתי הביתה באותו יום שמחה ועליזה ואמרתי
לאבא , אני חושבת שמצאתי את אח שלך, אבא התלווה אלי לחנות
של השען נכנסנו אליו, היה דיבור קלוש בין אבא ובין השען, והאכזבה
היתה גדולה , זה לא היה אח של אבא.
לימים אבא נפטר הגיעה לשיבה טובה ואנחנו ישבנו עליו שבעה בביתי,
ישבו אתנו אמא ואחותי, הגיעו לניחום אבלים אח של אמא ובנו שהוא כמובן בן דודי
אגב אמא היא ילידת ברלין, ותוך כדי שיחה בן דודי אומר לי את יודעת
שדודה אווה (אמי) היא גיורת, אמרתי לו, לא אני לא יודעת, ואז בן
דודי סיפר לי שסבא וסבתא נשאו כאשר הוא יהודי והיא נוצריה, כאשר
נולד אח ש אמא היה חשוב לסבא לעשות לו ברי מילה, ואז כל המשפחה
עברה גיור כולל סבתה.
אם בן דודי לא היה מספר לי את זה לא הייתי לעולם יודעת.
מי יודע כמה סודות אנשים לקחו איתם לקבר.
ו נודע לפעמים באקראי.
