יום השואה

יום השואה

יום הזיכרון לשואה ולגבורה מתקיים השנה בישראל ביום חמישי,[URL]http://www.zikaronbasalon.com/[/URL] 16/4.
כשהייתי בביה"ס ובקיבוץ, היה תמיד טקס. כשגרתי בעיר, הייתי מחפשת טקס זיכרון מתאים והולכת או לא, בכל מקרה, הצפירה והשירים ברדיו עשו את שלהם. היום, שאני חיה בחו"ל, היום הזה עובר לו סתם ככה ויזכור היחיד הוא במדיה החברתית.

האם אתם מציינים את יום השואה? במידה וכן, איך?

האם חשוב לכם להעביר את החלק הנוראי הזה בהיסטוריה היהודית לילדים? במידה וכן, איך? באיזה גיל? מי שעשה זאת, באיזה דרך עשיתם את זה.

האם הילדים למדו על מלחמת העולם השניה בבית הספר? במידה וכן, האם הנושא היהודי עלה שם וכמה מקום זה תפס?

האם יש לכם קשר לשואה? משפחה וכד'? זה המקום לעלות את כל מה שאתם רוצים בנושא הזה.



מצ"ב לינק ל"זיכרון בסלון", זה מתקיים גם בחו"ל, ומי שמעונין יכול לכתוב להם ולבדוק אם יש מפגש כזה באזור שלו:
[URL]http://www.zikaronbasalon.com/[/URL]
 
השואה שלי

אני לא מציינת את יום השואה בבית, אולי כשבוני תהיה יותר גדולה, אולי במילה, שהיום בישראל מציינים את יום השואה, מלחמת העולם השניה בה נרצחו 6 מיליון יהודים רק בגלל שהיו יהודים.

בזמנו הנושא הזה עלה מצידה ובאיזה שהוא הקשר, וכאשר התחלתי לספר, היא ביקשה להפסיק, זה היה יותר מידי. אז עזבתי. בבית הספר הם לא למדו על מלחמת העולם השניה בכלל. אני יודעת שיש משלחות של ילדי בית ספר תיכון מסקוטלנד לפולין, אני יבדוק את הנושא הזה לעומק כאשר בוני תהיה בגיל המתאים.

אני אוהבת לקרוא רומנים היסטורים בכלל, ועל תקופת השואה בפרט, אז אני חיה בתקופה הזאת די הרבה.

הסבים שלי מצד אבא שלי עלו לארץ בשנת 1935 ולא חוו את המלחמה. אבל רוב המשפחה שלהם נספו. למרות זאת, חוץ מהיטלר עימך שמו, לא דובר על זה בכלל. אמא שלי נולדה בארץ ואף פעם לא דובר על קרובים שנספו, ככה שאני לא חוויתי את השואה בבית.
 

rona73

New member
יום השואה

באירופה כן מציינים אבל במרץ.
בבית ספר שלנו ביום השואה הבינלאומי כן מציינים ומדברים ואפילו בחדשות המקומיות יש כתבה בנושא.אני לא מרגישה צורך דוקא ביום השואה הישראלי לדבר ולהיזכר.
הילדים שלי בני 10.הם יודעים בגדול מה היה בשואה ומי זה היטלר.כנראה שלמדו בשיעור עברית בנושא.אני חושבת שהם מספיק בוגרים עכשיו.
מחר מגיעים לבית ספר ניצולי שואה וניכנסים לכיתות הגבוהות.הם יספרו קצת מה עבר באותה תקופה.
 

rona73

New member
ממשיכה

מצד אבא,המשפחה עזבה את גרמניה לפני המילחמה.סבא רבה שלי עזב עם סבא שלי וסבתא רבה את גרמניה.עברו לארגנטינה.��
 

Mottek

New member
שואה

האם אתם מציינים את יום השואה? במידה וכן, איך?
כן. אני מדליקה נר זיכרון, והולכת עם הגדול לבית הכנסת. בדרך כלל מביאים מרצה או מראים סרט ומנהלים דיון שקשור לשואה.

האם חשוב לכם להעביר את החלק הנוראי הזה בהיסטוריה היהודית לילדים? במידה וכן, איך? באיזה גיל? מי שעשה זאת, באיזה דרך עשיתם את זה.
מאוד חשוב לי. אבא שלי הוא בן לניצולי שואה. אמנם לא יצא לי להכיר את ההורים שלו (את אבא שלו פגשתי רק פעם אחת ואת האמא לא פגשתי בכלל) אבל זה בכל זאת חלק מהיסטוריה של המשפחה.
מבחינת לספר לילדים, אני משתפת מגיל מאוד צעיר. הם רואים שאני מדליקה נר זיכרון ושואלים למה, אז אני אומרת שהיתה מלחמה והמון אנשים מתו. זה מה שסיפרתי לאמצעי. כל שנה אני מוסיפה עוד קצת פרטים, משווה את היטלר להמן ולדוגמא. מספר על כל מיני איסורים, מספרת על גטאות וכדומה. לגדול התחלתי להכנס ליותר פרטים על הפתרון הסופי רק בסביבות גיל 11.

האם הילדים למדו על מלחמת העולם השניה בבית הספר? במידה וכן, האם הנושא היהודי עלה שם וכמה מקום זה תפס?
עדיין לא. למדו בגדול על התפקיד של ארה"ב במלחמת העולם השניה, אך על השואה עצמה עוד לא (הגדול בכיתה ז). אני מאוד מקווה שהם ילמדו.

אני מצרפת לינק, קצת ארוך אבל שווה לראות, על תלמידי אוניברסיטה שלא למדו על השואה בבית הספר. אין להם מושג בסיסי בהיסטוריה. אפילו להסביר מה זה השואה או איפה זה התרחש הם לא יודעים. עצוב.
 
חסר הלינק


לדעתי היה שינוי במערכת של תפוז ויש אייקון, בשורה של התמונות אייקון לצירוף לינק
 

1me too1

New member
שואה

האם אתם מציינים את יום השואה? במידה וכן, איך?
בעבר, עוד כשגרתי בארץ, הייתי רואה המון תוכניות טלויזיה, כאן - עם השנים, אני לא מסוגלת.
אני מלמדת על השואה בבית הספר - השנה בכתה ו, יש טקס שעושים בבית ספר לתלמידי הכיתות הגבוהות.
האם חשוב לכם להעביר את החלק הנוראי הזה בהיסטוריה היהודית לילדים? במידה וכן, איך? באיזה גיל? מי שעשה זאת, באיזה דרך עשיתם את זה.
חשוב לי שהילדון ידע אבל לדעתי זה מאוד מוקדם בשבילו. אני מניחה שבבוא הזמן אספר לו
האם הילדים למדו על מלחמת העולם השניה בבית הספר? במידה וכן, האם הנושא היהודי עלה שם וכמה מקום זה תפס?
שוב, הילדון קטן - כך שזה לא רלוונטי, אבל הילדים בבית הספר בו אני עובדת למדו ולומדים.
האם יש לכם קשר לשואה? משפחה וכד'? זה המקום לעלות את כל מה שאתם רוצים בנושא הזה.
כן, הסבים שלי והסבתות משני הצדדים, לצערי הרב, אף אחד מהם לא שיתף יותר מידי, אז אני יודעת בקווים כלליים אבל לא ממש לעומק
 
אנחנו לא מציינים את היום באופן מיוחד, מעבר

לציון כללי בבוקרו של אותו יום שבישראל מציינים אותו כיום השואה.
&nbsp
כן, חשוב להעביר את זה לילדים, כחלק מרכזי בהסטוריה המודרנית של העם היהודי. בגיל צעיר רק באופן כללי, פחות או יותר כמו שמספרים את סיפור המן הרשע בפסח או פרעה במצרים, כמובן תוך הדגשה שזה קרה באמת, ותוך מיקום בהסטוריה המשפחתית. עם השנים מוסיפים, בעיקר דרך חשיפה לספרים וסרטים. מצד שני, תמיד הקפדתי גם להביא להם ספרים וסרטים שעסקו גם באספקטים אחרים של ההסטוריה הארוכה של העם היהודי, ולא רק ברדיפות.
&nbsp
בביה"ס למדו על מלחמת העולם השניה בעיקר מזוית אמריקאית (פחות או יותר מתחיל עם פרל הרבור), אבל אני לא זוכר אם במידל סקול או היי סקול, או אולי בשניהם. השואה נלמדה לחוד, אבל נדמה לי שיחד עם ג'נוסיידס אחרים.
&nbsp
בצד שלי, לשמחתי אין שום קשר לשואה. המשפחה של אבא שלי עזבה את גרמניה במלואה ב-1933 והוא כבר נולד בפלשתינה, והמשפחה של אמא שלי התגוררה במרוקו. בצד של אשתי כולם היו או נמלטו אל חלקים בברה"מ שאליהם הגרמנים לא הגיעו. כלומר, אצלינו במשפחה זה סיפורי כמעט ונפגע בלבד.
 

alphadelta

New member
יום השואה

האם אתם מציינים את יום השואה? במידה וכן, איך?
אנחנו מדליקים בבית נרות זיכרון.לרב שש כדי לזכור את ששת מיליון היהודים. ויחד עם זה לא לשכוח גם את הצוענים, מתנגדי המשטר, הומוסקסואליים וכל מי שנרצח רק בגלל שהיה מי שהוא.
האם חשוב לכם להעביר את החלק הנוראי הזה בהיסטוריה היהודית לילדים? במידה וכן, איך? באיזה גיל? מי שעשה זאת, באיזה דרך עשיתם את זה.
התחלתי עם הספר ״תומי״ כשהיו בערך בגיל 6. וחיכיתי לשאלות. והן אכן הגיעו עם השנים. אנחנו מציינים את הקשר המשפחתי הפרטי וגם הקשר היהודי. זה אומנם חלק נוראי מההיסטוריה. אבל לדעתי חשוב לדבר על זה. אנחנו משפחה יהודית וזה חלק מהעבר שלנו. ראינו איתם סרטים כמו ״הילד בפיג׳מת הפסים״ ו״אנה פראנק״ . ביקרנו במוזאוני שואה. יחד עם זאת אנחנו מדברים כל הזמן על הסכנה שבמילה ״הם״. למשל - ראינו איתם את הסרט התיעודי של ג׳ורג׳ טאקיי ( סולו ממסע בין כוכבים) שם הוא מספר על מחנות ההסגר ליפנים בארצות הברית.

האם הילדים למדו על מלחמת העולם השניה בבית הספר? במידה וכן, האם הנושא היהודי עלה שם וכמה מקום זה תפס? בבית הספר היסודי (הציבורי ) הם למדו על מלחמת העולם השניה ועל השואה של העם היהודי. וכן בחטיבת ביניים (הציבורית, אבל במדינה שונה) הייתה לג׳וניורית יחידת לימוד על הנושא כולל נסיעה כיתתית למוזיאון השואה.
 

Et tu Brute

New member
כרגע לא מציינים

הילדה עוד ממש קטנה. אני חושבת שהיא כשהיא תגדל קצת כן אדבר איתה על זה באופן תואם גיל (שאין לי מושג מהו) וכן ארצה לציין איכשהו את היום הישראלי ולא רק היום הבינלאומי. אבל עוד חזון למועד.
 

forglemmigej

New member
תשובות שלי

האם אתם מציינים את יום השואה? במידה וכן, איך?
לא מציינת אבל פה מציינים את יום הכיבוש על ידי הנאצים ב9 לאפריל (1940) וגם את יום השחרור 5 למאי (1945), אני רוצה לציין את יום הכיבוש שמציינים פה ומחשבותי ממה שראיתי, יום הכיבוש שהיה כאמור ב9 לאפריל, נעשה על ידי פלישת כמאה וארבעים אלף חיילים גרמנים מצפון המדינה בעיר ששמה אולבור, היה צבא דני אבל הוא לא היה מאומן בכלל מהסבות שאחרי מלחמת העולם הראשונה היו ברוב המדינות באירופה ממשלות שמאליות ליברליות, סוציאל דמוקרטיות ,שהחליטו שנו מור וורס נו מור בלאדשט ופשוט לא טיפלו בציוד צבאי, לא קראו למילואים ,החזיקו צבא סדיר ממש בקטנה ,כי אחרי המלחמה הגדולה והנוראה אף אחד ,אבל אף אחד לא יקריב את חייו למען שליט מוטרף או אדמה קדושה
, למעט גרמניה שהושפלה עד העצם ואולי גם טורקיה לאחר מפלת האימפריה העותומנית ,אבל לטורקיה היה מנהיג נבון שכמו "השחף מגביה עוף הוא המרחיק ראות" כן השכיל לעשות שינויים לאומה ,לגרמניה היה פיהרר קצר רוח נקמני ,שחיפש איך להחזיר לעצמו את כבודו האבוד ולקח איתו למטה את כל האומה..אוקצור, הצבא הקטן נלחם איזה עשר דקות נגד הצבא הגרמני המאומן והמסודר וויתר , מצאו איזה איש שנלחם בצבא הדני והביאו אותו לטלויזיה ,הוא היום בן 97 בערך והיה מאד נרגש לספר על לחימתו קצרת המועד, הוא כל שנה הולך לאיזו אנדרטה לזכר המלחמה ההיא, אבל השנה הוא כבר היה לבד כי כל הקומורדס שלו כבר נפטרו, הביאו גם תלמידי בית ספר לאותו מקום ושאלו אותם מה הם יודעים על מה שקרה והתברר שהם דוקא שלטו בחומר , כנראה המורות הכינו אותם לראיון בטלויזיה ,או שהביאו את אלו בלי הפרעות קשב..לא יכולתי שלא לשים לב שכל התלמידים שנשאלו היו מה שאומרים בני דודים או בשפה המכובסת פה , דנים בעלי רקע אתני אחר
לא היה שם ולו מתיאס או יספר ,או טים ,או סבטיאן אחד . מה זה אומר, אלו תלמידים מבית ספר ציבורי ההורים הדנים האתנים מוציאים את ילדיהם מבתי הספר האלו ,כי הרמה שמה נמוכה ומעבירים לפרטי, הילדים האלו בעלי הזהות השניה, מעולם לא ישתלבו באמת בתרבות המקומית , הם לא יוזמנו לימי הולדת, לא ילכו לטיולים ביחד או בילויים , לא יצרו קשרים רומנטיים עם בני גילם, הם חיים ביקומים מקבילים אבל הם ידעו את ההיסטוריה . אוףףף תמיד אני גולשת למקומות אחרים, עוד דבר שחשבתי עליו , מה עם חלילה וחס הצבאות שתקפו את ישראל במהלך שנותיה לא היו ערבים אלא גרמנים או אמריקאים, צבאות מאורגנים עם חיילים ברמה גבוהה ,האם גם אז היינו מנצחים אותם ב6 ימים

לגבי שתי השאלות הבאות , ילדי התחנכו חלק מחייהם בבתי ספר ישראליים כך שהם קבלו את המנה הנדרשת.

הורי עלו לארץ בדקה התשעים, שבוע לפני פלישת הנאצים לפולין, אבל הם קבלו חינוך ציוני מגיל צעיר הם היו עולים בכל מקרה ואפילו דברו עברית כי למדו בגמנסיה תרבות , משפחותיהם לעומת זאת לא רצו להגיע למדבר האזיאתי כי הם חיים באירופה המעטירה ורק אליה הם רגילים , אבא שלי סיפר לי פעם שכשהוא נפרד מאמא שניהם התחבקו חזק חזק וידעו שזו הפעם האחרונה שהם יראו אחד את השני , כל היתר כאמור עלו בארובות ולא נשאר זכר , מה שאני זוכרת כילדה שתמיד היינו משפחה קטנטנה בלי שום קרובים, לא חגים ולא שמחות משפחתיות אבל היה נהוג אז "לאמץ" אנשים עם גורל דומה או מאותו שטייטל כדודים ודודות ואז הם היו מוזמנים בחגים ושמחות במקום ואנחנו אליהם.
 
יום השואה אף פעם לא היה יום שקל לי לעיכול...

מודה שאחרי שנים של התעסקות אינסופית בזה בעקבות הלימודים על השואה בבית הספר- קצת נרגעתי ומתקשה לצפות בסרטים וכו'. ובכל זאת מאוד קשה לי לציין את יום השואה פה, למרות שיודעת שיש אירועים לציון יום השואה אפילו באיזורי- פשוט מתקשה להתחבר, אולי אם הייתי מתוכננת קודם ולא קובעת עבודה-הייתי הולכת לזה ומרגישה יותר קירבה.
&nbsp
בדיוק כתבתי הבוקר סטטוס בנושא בפייסבוק הפרטי:
חלק מהפחד שלי לעבור לארץ אחרת היה שאאבד את המסורת היהודית. לשמחתי זה לא קרה ועדיין אנחנו נמצאים בעיצומו של יום השואה ואין סרטים שגורמים לי לבכות, אין צפירה שגורמת לי לחשוב ולהזדהות, הדילמה של איך להסביר לילדים בגן כבר לא מטרידה אותי ומחשבות על ציונות ומקומה בחיי משתלבות אט אט אל תוך חיי. יום השואה 2015- גם בניו יורק לא שוכחת. זוכרת לעד ותמיד אזכור
 

een ogenblik

New member
ביום השואה היינו בדרך חזרה הביתה.

בעשר בבוקר היינו בתחנת רכבת בקריית מוצקין. בחרנו במיוחד להיות במקום הומה אדם וציבורי, אך לא על רכבת נוסעת, כדי שעוצמת הארוע תחווה על ידי כאוס. למען האמת, כאשר צפיתי בצפירה איתה לראשונה, זה נראה ארוע מרשים מאוד. הצורה בה אנשים שעומדים לסוע לשדה התעופה מגיעים עם מלווים, מתחבקים, מתנשקים, צוהלים או מייבבים, ואז הכל עוצר מלכת לשתי דקות כשהצפירה נשמעת, אך מייד לאחר תום הצפירה הפעילות חוזרת כאילו דבר לא היה. זו הייתה הדגמה מושלמת לכיצד זכרון קולקטיבי מתבצע, והחיים עצמם נמשכים. בעיני זו הייתה ההפך מצביעות, שפעמים רבות הפאתוס בטקסים גורם לי לחשוב עליה. השקט של עם שזוכר את הזוועות מצד אחד, וממשיך בשגרת יומו מן הצד השני, הייתה בדיוק הדרך בה אני רוצה שכאוס תלמד על השואה. אירוע מחריד בעברו של העם, שצריך לזכור, אך בו בעת אסור לתת לו לעצור אותנו מלחיות את חיינו.
 
למעלה