מחשבות והרהורים...
ואחרי החורף איך מגיע האביב, ומביא איתו חיים חדשים, ניצנים של פרחים, ציוץ ציפורים. ופתאום השמיים כבר לא בוכים. אבל בעולם שלנו, שידע מציאות של מכאוב וצער, אנו חיים מאובדן לשמחה, מרגע של כאב לרגע של אהבה. מציאות שכזו שרק אנחנו מכירים. שביום אחד אנחנו זוכרים את הנופלים, אך גם חוגגים עוד שנה של קיום כאן. ואין לנו דרך אחרת. כי תמיד יהיו שיירצו להרוס אותנו, כמו השמיים הקודרים בחורף, אבל אנחנו, מה יש לנו? מדינה אחת, בית אחד, הבית שלנו. וזה, פה במקום הזה, במקום בו נפלו גיבורים בשבילנו, במקום בו נרצחו אנשים בדם קר, פה זה הבית. ואין מקום אחר. יום הזיכרון היום. ומחר חוגגים תקומה של מדינה שלא הייתה קיימת ללא הזיכרון של הנופלים. אנחנו עוד דור של מלחמות, עוד דור של חללים. אבל עוד דור שעומד איתן וצועק: זו המדינה שלי.
יהי זכר הנופלים ברוך.
