תשובות והרהורים בנוגע
האמת ,כבר כשחייתי בארץ כל הענין שמה התחיל להתמסמס ,אולי בגלל שהתמעטו הניצולים ולא נשאר כמעט מישהו שיספר על מה שקרה , כששמעתי אותם עם קולם שנשבר באמצע כשהם אומרים: ' יום אחד הופיע '...מי הופיע ,למה הופיע הרי כל הזמן הם חיו בסכנת נפשות שזה הרגע האחרון שלהם , כל מי שנשאר בחיים היה פשוט בר מזל, לא בגלל שהוא היה חכם, יפה , עשיר, עני , מכוער יפה, שמן ,רזה הוא פשוט בר מזל ולכן כל כך הרבה מהם חשו רגשי אשמה נוראים למה אנחנו נשארנו והם לא ,זו תמיד התחושה שעלתה מדבריהם ומה הם יכלו לעשות ..זה תמיד מה שהרגשתי כשהם היו אומרים : 'יום אחד'..
ההכרות עם דורות שניים ושלישיים של ניצולי שואה, שאגב לא כולם היו במחנות, גם אלו שהסתתרו ביערות או אצל איכרים או במנזרים גם הם ניצולי שואה לגמרי. גם אלו שעלו בזמן לארץ כמו הורי אבל איבדו את כל היקרים להם ,את רכושם ואת נעוריהם ואת כל מה שיכלו לעשות אם לא היו בועטים בהם, גם הם ניצולי שואה ובמחשבה אחרת כולנו בעצם ניצולי שואה .
ועצם זה שרבים כמותי מתגוררים כיום באירופה זה הנצחון שלנו על אלו שלפני שבעים ויותר שנים לא רצו אותנו מתחת לאף ואף אחד לא יסלק אותנו יותר * אני מקווה
* מהאדמה הזו ולא משום מקום אחר .
התעלמות ממה שקרה רק משרתת את רצונם של מכחישי השואה אז כמובן שלא צריך לשכוח אבל גם לא לחפור יותר מדי.
פה השנה זה 70 שנה להצלת יהודי דנמרק אז כן היו טקסים בבית ספר היהודי והבית כנסת וגם המלכה היתה בטקס והשאלה ששאלתי הרבה אנשים פה , למה בעצם הצלתם את בני עמי והתשובה היא כי היהודים הוזמנו הנה על ידי המלך כריסטיאן הרביעי במאה ה-17 והענין הזה הוטמע בדעת הקהל מאז, היהודים הוזמנו והם השתלבו אז הם דנים לכל דבר ,במדינות אחרות כנראה שלא התיחסו אלהם כשווים אלא כקבוצה אתנית נפרדת שלא שייכת לתרבות למרות תרומתה וגם השבדים שהם עם האהוב עלי ביותר ביבשת השתתפו בפעולת ההצלה כי הם לא ראו בהם יהודים אלא דנים-אחים.
לדעתי כן צריך לספר לילדים את המורשת שלנו עד דור עשירי ,למה יציאת מצריים כן והשואה לא? ולסיום שיר שכל שנה לקראת יום השואה מרטיט לי את הנשמה:
מכתבו של מנחם מנדל/ נתן אלתרמן
שיינה שיינדל שלי, זוגתי היפה,
בין עבים הלבנה נוגהת.
שיינה שיינדל שלי, דרך ליל וסופה,
בראשי החולם את נוגעת.
בקפוטה שלי רוח ליל ממרט
ושמוט כובעי עלי עורף ממצח,
כך הלכתי חיים כך שוכב אני מת.
כי דמותי, כך אומרים, היא בת נצח.
שיינה שיינדל שלי, יורד שלג לבן,
אין אדם, כולם תמו, הביני.
טוביה מת, ומת מוטל בן פייסי החזן,
מת האיש היקר, הדוד פיני.
וגם טופ'לה נח, טו טו ריטו התם
נח פעוט ומחייך עד מוות,
נצחיים הם שחוקו ובכיו של העם, כי טופ'לה הוא בן אלמוות.
והלילה היה משריפות חכלילי
ואני צוואה לך ניסחתי,
על איגרת קטנה, שיינה שיינדל שלי,
וברור כי עיקר שכחתי.
העיקר לך רציתי תודה להגיד,
שהיית לי בת זוג סבלנית ומכפרת,
שיינה שיינדל, שיחקנו קומדיה נצחית,
אך גמרנו אחרת, אחרת.
שיינה שיינדל שלי, דרך ליל וסופה,
בראשי ההרוג את נוגעת.
שיינה שיינדל שלי, זוגתי היפה
בין עבים הלבנה נוגהת.בי
