ערב יום השואה היום (11.4)

[ניריתסקוטלנד1]

ערב יום השואה היום (11.4)

אתם מציינים בדרך כלשהיא?

יש לכם משהוא לספר בנושא? כל דבר, גם לינק למשהוא של מישהוא אחר?

ושלא נדע לעולם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

[forglemmigej]

לי יש משהו

לפני המשהו הזה אני רוצה לספר משהו שקרה לי היום, חיכיתי בתור בבית מרקחת ,זה בית מרקחת די קטן של עיירה לידי , עמדה שם מישהו עם כיסוי ראש וגמגמה שעה ארוכה מה היא רוצה, הרוקחת אמרה לה שזה לא בתקציב שלה של "הפליטים" והיא צריכה לשלם מכיסה , הטון של המהגרת עלה ועלה והרוקחת הסבירה לה בסבלנות אין קץ גברת, זה לא בהסדר של הפליטים את צריכה לשלם בסוף היא הלכה מעוצבנת ,פתאום התקדמו שני "פליטים" לפני והתחילו לדבר עם הרוקחת, אמרתי להם בשקט שבניגוד למדינות מהם הגיעו פה יש תור וצריך לחכות בסבלנות , הם פערו עלי זוג עיניים בוערות והתחילו להגיד סליחה סליחה, מה סליחה ניסיתם לגנוב את התור, אבל אני לא דנית ולא אתן לכם את התענוג ואמלמל מתחת לשפם ,
כל כך התעצבנתי וחשבתי בלבי לפני שבעים שנה האירופאים טבחו בעמנו היקר על מה ולמה בכלל ועכשו קבלו את הק**ת האלו במקום, איזה מין רעיון עיוועים זה, בעלי תמיד אומר לי שיום אחד מישהו מהם ידקור אותי כי אני מנסה לעשות סדר, הוא צודק. בכל מקרה לענין שלשמו התכנסנו בהסכמת נירית אני מפרסמת סיפור שכתבתי בזמנו בספר הפנים על השואה~~
כרמלה קראתי לה , היא שנתה את שמה לכרמל, באותה תקופה לכולן השתנה השם עם הורדת היחסות, ירדנה הפכה לירדן, שרה לשרית (אני אוהבת שרה יותר) , רבות מהן נקראו על שם אחות או דודה או סבתא שנרצחו בשואה ,אבל הן רצו עולם חדש נקי וטהור מטרדות העבר , מלילות ללא שינה של אבא ואמא, מליחשושים עד אשמורת שלישית על מה שנשאר מאחור, הייתי קצין סגל באוגדה בסיני כל הבנות שנשלחו מקורסים או מהבקום עברו דרך המשרד שלי בביר גפגפה או איך שמשה דיין שינה זאת לרפידים.
את היפות ביותר שמרתי קרוב במשרד וכל בוקר הייתי נכנס בחשיבות גדולה עם מדים מגוהצים ומתבונן בבנות שהיו מצחקקות ונפחדות באותו זמן עם השמע פסיעת צעדי.
יום אחד הגיעה כרמל, הסתכלתי בתיק שלה ומשהו אחר משך אותי בה , היו לה עיניים קטנות ומצומצמות כאילו התעוררה זה עתה, הקול שלה היה שקט והיא ענתה לשאלות שלי לאחר דקות . לא מיהרה.
הפכתי אותה לפקידה האישית שלי ,אבל בה מעולם לא נגעתי . מעולם לא לקחתי אותה בג'יפ המאובק לכל מיני אואזיסים בסביבה , לא הזמנתי אותה מעולם לארוחה אצל הבדואים המשת"פים שבהן תמיד הוכן כבש על האש .
לא לקחתי אותה בלילות ירח מלא לראות את האורות של פאיד, החול שמעולם לא נח בחלקת ארץ זו של סיני היה מסתלסל בסופי שבוע כשנשארתי בבסיס, רק התבוננתי בה . מעולם לא נגעתי בה.
הימים חלפו כרמל סיימה את השירות ואני פרשתי עם פנסיה צהלית וחיפשתי את עתידי , לאחר חצי שנה חליתי בסרטן קטלני הגרורות התפשטו במהירות וביליתי את שארית ימי בהוספיס בתל השומר , יום אחד באה כרמל לחדר ששהיתי בו ,היא כעת מתמחה כאחות במה שקוראים טיפול סופני, היא נדהמה לראות אותי עם משקלי הנמוך והעור שתלוי על פני כחפץ אין שימוש..
היי המפקד היא קראה לי והתישבה לידי . היא הביטה בידי הכחושה וראתה את המספר שהנאצים חקקו בה לפני שנים רבות עת עמדתי בתור יחד עם אחותי כרמלה, כרמלה שנראתה בדיוק כמו כרמל מרפידים. אנא, הניחי לי לקרוא לך כרמלה את מזכירה לי מישהי יקרה. עצמתי את עיני ונלקחתי אל האור הטוב והרגוע.