רז גרינברג כתב לפני כחצי שעה בפייסבוק:
כבר למעלה מ-15 שנה, המעגל החברתי שמקיף אותי מורכב ברובו (ואפשר להיווכח בזה במעבר מהיר על רשימת החברים שלי בפייסבוק) מחברי קהילת חובבי המדע הבדיוני והפנטסיה בישראל. ביחד עם חלק גדול מחברי הקהילה הזאת, עשיתי את המסע מתחילת שנות ה-20 לאמצע שנות ה-30 של חיי. דרך לא-קצרה, כבר לא ילדים, ועדיין זה בלתי-נתפס כשנודע שמישהו מהקהילה נפטר. זה כל-כך מוקדם, לעזאזל, וכל-כך לא צודק.
את קרן אמבר הכרתי במהלך העבודה על כנס הפנטסי.קון הראשון שארגנה האגודה, דרכו סונג'רתי להרצות בתא החובבים של באר-שבע. קרן היתה חברה בתא שניהלה אז חגית וינר, וכבר אז היא היתה מרצה מבוקשת בזכות ההתמצאות שלה בנושאי ביולוגיה ואבולוציה. מצאנו שפה משותפת בהרבה נושאים - במיוחד כאלה שקשורים לאנימציה יפנית - וכשהייתי צריך עזרה בניהול פנטסי.קון בשנת 2003, גייסתי את קרן ובעלה רן בלי יותר מדי נקיפות מצפון. לזכות העבודה שלהם אפשר לזקוף חלק גדול מההצלחה של הכנס ההוא.
המעורבות שלנו בפעילויות האגודה, כמרצים וכמארגנים, המשיכה לעוד כמה שנים, שלי בתור קדנציה בודדת (ולא מוצלחת) בניהול אייקון 2006 מטעם האגודה, ושלה קצת אחר-כך - בקדנציה סוערת אבל משמעותית ופרודקטיבית בתור יו"ר האגודה. כשפנינו ללימודי דוקטורט - אני בירושלים בתקשורת, היא בשדה-בוקר באקולוגיה מדברית - המעורבות שלנו בפעילות של האגודה הלכה ופחתה. עדיין, כשהרמתי אירוע בנושא סרטי "הנוסע השמיני" בירושלים היא הגיעה כל הדרך מהדרום כדי לתת הרצאה, וכשהיא ארגנה את כנס בדיון בנושא סטימפאנק וביקשה ממני להרצות, הסכמתי בשמחה.
כל מי שעבד עם קרן יכול היה להעיד על הלהט והמרץ האדירים שהיא היתה מקדישה לכל פרויקט שהיא היתה מעורבת בו (פעם, כשרן תיאר לי את שגרת-היום שלה בתור יו"ר האגודה, אמרתי לו "אתה ממש בעלה של הנוסעת בזמן..."). נוכחתי בלהט ובמרץ האלו בשנים האחרונות בכל פעם שבה היא דיברה על הדוקטורט שלה, שעסק בטורפים מדבריים. עם ניצוץ בעיניים, קול משועשע וחיוך רחב מלווה בעיניים פעורות סטייל מדענית מטורפת, היא היתה מספרת על הניסויים שבהם היא שחררה גרבילים בתור טרף לשועלים, כשהיא מתבלת את הסיפורים על הניסויים עצמם באנקדוטות על התמודדות מול אנשי רשות שמורות הטבע, הבירוקרטיה האקדמית ומה לא. הפעם האחרונה שבה אני וקרן החלפנו מיילים היתה בתחילת השנה הנוכחית - היא סיפרה על איך היא נמצאת כבר בישורת האחרונה של הדוקטורט, ואני סיפרתי לה בערך את אותו הדבר.
היום התבשרתי שבמהלך ניסוי שקרן ערכה בפינלנד היא נדבקה בנגיף שהוביל לקריסת-מערכות מוחלטת. הרופאים נלחמו על חייה במשך שלושה ימים, ללא הועיל. היום היא נפטרה.
פחות משעתיים אחרי ששמעתי על כך לראשונה, אני עדיין מתקשה לעכל את הבשורה הזאת. קשה לי לחשוב על קהילת חובבי המדע הבדיוני והפנטסיה בלי קרן שתרמה לה כל-כך הרבה. עצוב לי שאני לא אשמע יותר את הסיפורים המשעשעים של קרן על הניסויים שהיא עורכת. ומעל הכל, אני עדיין בהלם מכך שקרן כבר לא אתנוץ
זה כל-כך מוקדם, לעזאזל, וכל-כך לא צודק.
יהי זכרה ברוך.
וקישור להודעה באגודה
