בני הרשקוביץ
New member
לזכרם ביום השואה והגבורה תשע"ג
בשירשור זה כל אחד יוכל להדליק "נר וירטואלי" להעלות את שמות בני משפחתו, קרוביו, אשר ניספו בשואה.
יש אפשרות להעלות שם עיירה או קהילה שנכחדה
יש אפשרות להעלות גם תמונות (אם יש),
לזכרם יום השואה תשע"ג
- פותח הנושא בני הרשקוביץ
- פורסם בתאריך
לזכרם ביום השואה והגבורה תשע"ג
בשירשור זה כל אחד יוכל להדליק "נר וירטואלי" להעלות את שמות בני משפחתו, קרוביו, אשר ניספו בשואה.
יש אפשרות להעלות שם עיירה או קהילה שנכחדה
יש אפשרות להעלות גם תמונות (אם יש),
בני הרשקוביץ
New member
לזכר משפחת הרשקוביץ מבנדין פולין
סבי וסבתי ישראל יוסף וניסל ז"ל הרשקוביץ
אחיות אבי פרימט, רוחמה ביילה ז"ל (עומדות)
אבי יחיאל אהרון ז"ל יושב בצד שמאל.
יש עוד אח מרדכי פנחס ז"ל נשוי עם משפחה (אינו בתמונה זאת)
סבי וסבתי ישראל יוסף וניסל ז"ל הרשקוביץ
אחיות אבי פרימט, רוחמה ביילה ז"ל (עומדות)
אבי יחיאל אהרון ז"ל יושב בצד שמאל.
יש עוד אח מרדכי פנחס ז"ל נשוי עם משפחה (אינו בתמונה זאת)
נר זכרון
לזכר סבי וסבתי ברוך ושיינדל ביטרמן, אשר נרצחו בטבח יהודי העיר לודמיר-וולדימיר ווהלינסק באיזור ווהלין בפולין. (כיום מערב אוקראינה)
ביער הנקרא פטידין. נרצחו במשך 15 יום 14.000 יהודים מכל העיירות באיזור ונקברו בקבר אחים בשלושה בורות, אותם אולצו לכרות במו ידיהם באמתלה שהם כורים בורות להקמת מחסני נשק ומחבוא למטוסים. במקום קיימת אנדרטה לזכרם.
לזכר סבי וסבתי ברוך ושיינדל ביטרמן, אשר נרצחו בטבח יהודי העיר לודמיר-וולדימיר ווהלינסק באיזור ווהלין בפולין. (כיום מערב אוקראינה)
ביער הנקרא פטידין. נרצחו במשך 15 יום 14.000 יהודים מכל העיירות באיזור ונקברו בקבר אחים בשלושה בורות, אותם אולצו לכרות במו ידיהם באמתלה שהם כורים בורות להקמת מחסני נשק ומחבוא למטוסים. במקום קיימת אנדרטה לזכרם.
נר זכרון
לזכר אחות אבי,דבורה ביטרמן, אשר נרצחה בגיל 18 בטבח יהודי העיר לודמיר-וולדימיר ווהלינסק באיזור ווהלין בפולין. (כיום מערב אוקראינה)
במשך 15 יום נרצחו 14.000 יהודים מכל העיירות בסביבה, ביער הנקרא פטידין. הם נקברו בקבר אחים בשלושה בורות. היהודים אולצו במו ידיהם לכרות את קברם לפני שנורו באמתלה שהם כורים בורות להקמת מחסני נשק ומחבוא למטוסים. במקום קיימת אנדרטה לזכרם.
לזכר אחות אבי,דבורה ביטרמן, אשר נרצחה בגיל 18 בטבח יהודי העיר לודמיר-וולדימיר ווהלינסק באיזור ווהלין בפולין. (כיום מערב אוקראינה)
במשך 15 יום נרצחו 14.000 יהודים מכל העיירות בסביבה, ביער הנקרא פטידין. הם נקברו בקבר אחים בשלושה בורות. היהודים אולצו במו ידיהם לכרות את קברם לפני שנורו באמתלה שהם כורים בורות להקמת מחסני נשק ומחבוא למטוסים. במקום קיימת אנדרטה לזכרם.
בני הרשקוביץ
New member
לזכר משפחת אורמן מבנדין פולין
סבי וסבתי זינדל ולאה אורמן ז"ל
כל אחי ואחיות אימי ז"ל שאיני זוכר את שמם
בני דודי ז"ל שאיני יודע את שמם
(אמי ז"ל עומדת שלישית משמאל)
גיס אימי יעקב וילקום עומד שני משמאל, אחות אימי אלקה נספתה בשואה עם ילדהם בני דודי ממשפחת וילקום.
סבי וסבתי זינדל ולאה אורמן ז"ל
כל אחי ואחיות אימי ז"ל שאיני זוכר את שמם
בני דודי ז"ל שאיני יודע את שמם
(אמי ז"ל עומדת שלישית משמאל)
גיס אימי יעקב וילקום עומד שני משמאל, אחות אימי אלקה נספתה בשואה עם ילדהם בני דודי ממשפחת וילקום.
לזכר צבי הרש קלינגר מסטרוז'ינץ בוקובינה
קורות משפחת קורץ בשואה
קורץ מאיר נולד ב-1906 בויז'ניץ בצפון בוקובינה אוסטרו-הונגריה לסבו קראו חיים ולסבתו רבקה גולדה לאביו קראו משה אלתר ולאמו קראו פיגה ,היו להם מספר ילדים.
ידוע לי רק שמותיהם של שבעה ילדים : הגדול ילד בשם מאיר לייב(שהוא סבי),בן בשם בנימין בן בשם אפרים בן בשם קופל ושני בנות בשם פפי(נישאה לשרול) וסילקי והבן הצעיר אושר. לאחר לידת אושר נפטרה פיגה.
אושר הבן הצעיר של משה אלתר נמסר למשפחת פיסטינר שהיתה גרה באותו אזור. בגלל שלאביו היה קשה לגדל תינוק בן יומו לאחר שאימו נפטרה. לאחר כשש שנים אביו משה אלתר רצה אותו בחזרה והיה משפט והוחלט שאושר יוחזר לאביו,אך אושר לא רצה ובדרך לבית אביו ברח לביתו הקודם למשפחת פיסטינר,נעל את הדלת ולא נתן לאביו להיכנס ולקחת אותו, אביו ראה שהוא לא רוצה לחזור ומעדיף להישאר עם משפחתו שגדל בה ואז הוא ויתר. אושר היה נפגש עם אחיו והם היו כמו חברים ולא כאחים. אושר למד לעבוד כחייט אצל לייב דרסינובר אח של שרה אשתו של דודו אריה לייב מאיר קורץ. פעם אחרונה שהוא נפגש עם אחיו מאיר לייב היה כאשר בא לשחק כדורגל בסטרוז'ינץ בסביבות השנים 1935-8,שם היה גר מאיר עם אישתו. ב-1940 לפני כניסת הצבא הרוסי לויז'ניץ אושר עזב את ביתו וחצה את הגבולות לצבא הרוסי הוא נתפס וישב במחנה ריכוז רוסי שבע שנים, כאשר חזר לא מצא את משפחתו פיסטינר או קורץ חלקם עלו ארצה חלקם לארצות אחרות,
קלרה קורץ לבית משפחת קלינגר נולדה ב-1907 לאביה קראו משה שנהרג במלחמת העולם הראשונה ולאמה קראו שפרינצה לבית זומר שנפטרה לפני המלחמה , היו לה שני אחים ,יעקב וצבי הרש,הם חיו בעיירה סטורוז'ינץ, היה להם משק קטן של עזים ע"י גדות הנהר.
קורץ מאיר נישא לקלרה וב-1940 נולד להם בן בשם משה ,הם התגוררו סטורוז'ינץ ברחוב נויוולדגאסה, מאיר עבד כאופה וקלרה מכרה מוצרי חלב בסטורוז'ינץ , בצר'רנוביץ ובסביבה.צבי הרש היה רווק
ועבד כפחח, יעקב התחתן עם פפי לבית משפחת קצ'ר(קציר) מצ'רנוביץ וגר בצ'רנוביץ.
ביולי 1941 נכנסו לעיר הצבא הגרמני והרומני והשתלטו על העיר.חיילים בלווי תושבים מקומיים התפרסו בין רחובות העיר עברו מבית לבית דפקו על הדלתות וצעקו ,לצאת שידיהם מורמות, כל מי שהשתהה ואו שלא הספיק לצאת החוצה נורה במקום. לכל אחד ניתנה האפשרות לקחת רק תיק אחד שהוא יכול לקחת בעצמו, תוך כדי איומים והשפלות הם צעדו למקום ריכוז במרכז העיר,ונצטוו לשבת כידיהם מורמות במשך שעות רבות. ביום השני הופרדו מאיר נשלח לבית היתומים,
קלרה ובנה משה נשלחו למלון צנטרל.הם היו ללא אוכל ושתייה כ-שלושה ימים,לאחר כשבועיים ,שהוחזקו עצורים הוקם הגטו בעיר,שם נפגשו יחד מאיר קלרה ובנם וצבי הרש קלינגר אח של קלרה ,זמן קצר לאחר הקמת הגטו החלה ההגליה,לטרנסניסטריה תחילה נלקחו כל המשפחות ששם משפחתם מתחיל מ-א' ועד פ' ומאוחר יותר נלקחו השאר.
בספטמבר 1941 הוגלו מאיר , קלרה ומשה בנם , יעקב ופפי נלקחו למוגילוב מצ'רנוביץ, לצבי הרש ניתנה אפשרות להישאר בסטרוז'יניץ , כי הוא היה בעל מקצוע נדרש, פחח ,אך הוא לא רצה להישאר ורצה להיות עם משפחתו , הם הוכנסו לקרונות משא כ-70 נפשות בקרון, הנסיעה ארכה כשלושה ימים עד למרקולשטי שם הורדו והועמדו בשורות ונצטוו להשליך את כל דברי הערך לתוך קערה גדולה ונאמר להם שמי שיסתיר דברים ולא ימסור מרצונו יוצא להורג.במחנה לא היה אוכל וגם מחסור במי שתייה.
ומשם צעדו בשורות דרך יער קוסאוץ מסלול זה נבחר כדי לעקוף ולהימנע מהליכה בכביש ראשי אל טרנסניסטריה לעיר ימפול, המרוחקת כ80 עד 100 ק"מ אך בגלל תנאי השטח היה אורכו של מסלול הצעידה 150 ק"מ כל מי שלא יכול ללכת נורה, בדרך נרצח צבי הרש ע"י חייל ,שהכה אותו וירה בו למות.המטרה הייתה לדחוף את השיירות אל מעבר לבוג אך היא נכשלה והם פוזרו בעירה שעל הבוג ברשאד.
בברשאד גרו בגטו בבית הרוס ללא חלונות ודלתות בטמפרטורות נמוכות של כ-20 מעלות תחת לאפס, ישנו על הרצפה הרטובה, עם מספר משפחות באותו החדר.ברשאד הייתה מקום הריכוז הגדול ביותר של השיירות שהגיעו מימפול וסבלו מטיפוס,המגפה נמשכה עד שהסתיימה מעצמה,יום יום נספו מהמגפה כ-12 יהודים, שירות הקבורה קרס ממספר העצום של המתים במיוחד ממחלת הטיפוס, המתים היו זרוקים ברחובות והכלבים אכלו מהגופות.
בברשאד ומחוז בלטה נספו כ-27000 יהודים
קלרה נשלחה לעבודות פרך,וגם נאלצה לכבס לגרמנים והרומנים במכבסה.
ב-מרץ 1942 נשלח מאיר לעבודות פרך לבלטה , משה וקלרה נשארו בברשאד
ביולי 1942 מאיר ברח מהמקום שבו עבד וחזר לברשאד , הוא נתפס ונשלח לבית הסוהר .
בנובמבר 1942 חזר שוב לברשאד למשפחתו וכשנה עבד שם במאפיה של הגרמנים.
בנובמבר 1943 שוב נשלח לעבוד במאפיה בבלטה.
בגטאות היה אסור לצאת אחרי השעה 6 בערב:
מפקד מחנה הז'נדרמריה בברשאד היה מתהלך תמיד שיכור והכה כל מי שנקלע לדרכו ברחובות הגטו ושובר חלונות כדי לאלץ נשים לצאת החוצה ואז היה אונס אותן.
באחד הימים יצא אדם מביתו לחברתו , שגרה בבניין אחר .
אחד החיילים ראה אותו ורדף אחריו אך לא הצליח לתפוס אותו.
החייל קרא לקצין האחראי (שהיה שיכור)והוא החל לחפש אחריו בטרוף העיף אנשים מקומות גבוהות של הבניין ירה לכל עבר,כאשר לא מצא את האיש הוא העמיד את האנשים שהיו ליד הקיר והחל לירות בהם אחד אחד.הגיע לאבי משה וקלרה אימו ואבי אמר: בגרמנית "אני מפחד",לאחר שאימו קלרה אמרה
לו להגיד כך,אז הקצין הוריד את האקדח ושאל: "מאיפה הילד יודע גרמנית?" אימו קלרה ענתה שהם באו לחפש את בעלה שהוא חייל .הקצין אמר שילכו לישון ושבבוקר לא ימצא אותם שם.לפנות בוקר הם ברחו מהמקום, והצליחו להגיע להסתתר אצל אישה נוצרייה שהסכימה להחביא אותם "בבוידם", לאחר כמה זמן בלתי משוער כשיכלו , נסעו לבלטה כדי להיפגש עם האב מאיר. באותה זמן הגיעו לאזור חיילים רוסיים שכבשו את המקום,והחלו לגיס את כל הגברים שהיו חולים ופצועים בבגדים בלוים, נעלים קרועות, רגלים פצועות וסובלים מרעב קשה,החיילים הרוסים הוצאו כל גבר ורשמו את שמותיהם כדי להמשיך ולהילחם נגד הגרמנים ואז מאיר האב גויס לצבא הרוסי.
קלרה ומשה נשארו שם, ולמחייתם קלרה התפרנסה מגילוי עתידות למקומיים ע"י קריאה בקלפים. כאשר לא שמעו תקופה ממאיר, הרוסיים ישתלטו על האזור והסכנה חלפה , הם החליטו לחזור לסטורוז'ינץ במסע ארוך באמצעות רכבות.
בסטורוז'ינץ, הם חזרו וגרו בבית הישן שעדיין היה פנוי.
משה חלה מאוד היה לו חום גבוה בעקבות תולעים בקיבה, הרופאים שהגיעו לבדוק אותו חשבו שמדובר במחלת הדיזנטריה ובידדו את הבית.
קלרה ומשה הצליחו לברוח הגיעו לצ'רנוביץ, לקרובת משפחה(גיסתו של יעקב אח של קלרה)אשר, עבדה בגן ילדים .
קלרה ביקשה ממנה שתשיג להם תרופה לריפוי המחלה של משה.
משה קיבל את התרופה המתאימה והבריא.ושוב חזרו לביתם בעיר סטרוז'ניץ'. היו כשנה בסטורוז'ינץ חיפשו מידע על מאיר רק לאחר שנה קיבלו מידע שהוא ברומניה ואז נסעו לרומניה ומצאו אותו בבוקרסט,וחיו בצריף גדול עם כל הפליטים היהודים מהאזור.
לאחר כשנה הפליגו באונית המעפילים פן יורק(קיבוץ גלויות) ופן קרסנט(העצמאות) הגיעו לארץ ונשלחו לקפריסין נעצרו והיו במחנה חורף 69 משה היה בנוער בני עקיבא במחנה.
ב-1948 הגיעו ארצה נשלחו לגור באופן זמני בפרדס חנה, לאחר כחצי שנה עברו להתגורר בחיפה .
מאיר עבד כאופה במאפיית אפשטיין בבת גלים וכאשר המאפייה נסגרה עבר לעבוד במאפיית אחדות חיפה.
בסוף שנות ה-50 עלו יעקב ופפי אישתו מרומניה יתגוררו ברחובות, יעקב עבד בחברת "יפאורה" ברחובות כמחסנאי ראשי הוא נפטר בי"ט באב תשמ"ז, לא היו לו ילדים.
מאיר קורץ נפטר ב-1975 בגיל 69.
קלרה(קלינגר)קורץ נפטרה ב-1992 בגיל 85 (ביום השואה).
31/07/09 לאחר יותר מ-70 שנה נפגשנו משפחתו של אושר קורץ אני ואבי משה עם דודו ובני דודו ומשפחתו .
אושר התחתן עם אתי לבית משפחת תאושר ונולדו לו שני בנים ולדימיר וחיים.
אושר חי בויז'ניץ עד 1990.
1990 עלה ארצה יחד עם בניו ומשפחותיהם וגר זמן קצר אצל בני משפחת פיסטינר.
לאחר עבר לגור במעלות לפני חמש שנים נפטרה אשתו אתי.
עדות זו נכתבה ע"י צבי בן משה קורץ הנכד של מאיר וקלרה.
קורות משפחת קורץ בשואה
קורץ מאיר נולד ב-1906 בויז'ניץ בצפון בוקובינה אוסטרו-הונגריה לסבו קראו חיים ולסבתו רבקה גולדה לאביו קראו משה אלתר ולאמו קראו פיגה ,היו להם מספר ילדים.
ידוע לי רק שמותיהם של שבעה ילדים : הגדול ילד בשם מאיר לייב(שהוא סבי),בן בשם בנימין בן בשם אפרים בן בשם קופל ושני בנות בשם פפי(נישאה לשרול) וסילקי והבן הצעיר אושר. לאחר לידת אושר נפטרה פיגה.
אושר הבן הצעיר של משה אלתר נמסר למשפחת פיסטינר שהיתה גרה באותו אזור. בגלל שלאביו היה קשה לגדל תינוק בן יומו לאחר שאימו נפטרה. לאחר כשש שנים אביו משה אלתר רצה אותו בחזרה והיה משפט והוחלט שאושר יוחזר לאביו,אך אושר לא רצה ובדרך לבית אביו ברח לביתו הקודם למשפחת פיסטינר,נעל את הדלת ולא נתן לאביו להיכנס ולקחת אותו, אביו ראה שהוא לא רוצה לחזור ומעדיף להישאר עם משפחתו שגדל בה ואז הוא ויתר. אושר היה נפגש עם אחיו והם היו כמו חברים ולא כאחים. אושר למד לעבוד כחייט אצל לייב דרסינובר אח של שרה אשתו של דודו אריה לייב מאיר קורץ. פעם אחרונה שהוא נפגש עם אחיו מאיר לייב היה כאשר בא לשחק כדורגל בסטרוז'ינץ בסביבות השנים 1935-8,שם היה גר מאיר עם אישתו. ב-1940 לפני כניסת הצבא הרוסי לויז'ניץ אושר עזב את ביתו וחצה את הגבולות לצבא הרוסי הוא נתפס וישב במחנה ריכוז רוסי שבע שנים, כאשר חזר לא מצא את משפחתו פיסטינר או קורץ חלקם עלו ארצה חלקם לארצות אחרות,
קלרה קורץ לבית משפחת קלינגר נולדה ב-1907 לאביה קראו משה שנהרג במלחמת העולם הראשונה ולאמה קראו שפרינצה לבית זומר שנפטרה לפני המלחמה , היו לה שני אחים ,יעקב וצבי הרש,הם חיו בעיירה סטורוז'ינץ, היה להם משק קטן של עזים ע"י גדות הנהר.
קורץ מאיר נישא לקלרה וב-1940 נולד להם בן בשם משה ,הם התגוררו סטורוז'ינץ ברחוב נויוולדגאסה, מאיר עבד כאופה וקלרה מכרה מוצרי חלב בסטורוז'ינץ , בצר'רנוביץ ובסביבה.צבי הרש היה רווק
ועבד כפחח, יעקב התחתן עם פפי לבית משפחת קצ'ר(קציר) מצ'רנוביץ וגר בצ'רנוביץ.
ביולי 1941 נכנסו לעיר הצבא הגרמני והרומני והשתלטו על העיר.חיילים בלווי תושבים מקומיים התפרסו בין רחובות העיר עברו מבית לבית דפקו על הדלתות וצעקו ,לצאת שידיהם מורמות, כל מי שהשתהה ואו שלא הספיק לצאת החוצה נורה במקום. לכל אחד ניתנה האפשרות לקחת רק תיק אחד שהוא יכול לקחת בעצמו, תוך כדי איומים והשפלות הם צעדו למקום ריכוז במרכז העיר,ונצטוו לשבת כידיהם מורמות במשך שעות רבות. ביום השני הופרדו מאיר נשלח לבית היתומים,
קלרה ובנה משה נשלחו למלון צנטרל.הם היו ללא אוכל ושתייה כ-שלושה ימים,לאחר כשבועיים ,שהוחזקו עצורים הוקם הגטו בעיר,שם נפגשו יחד מאיר קלרה ובנם וצבי הרש קלינגר אח של קלרה ,זמן קצר לאחר הקמת הגטו החלה ההגליה,לטרנסניסטריה תחילה נלקחו כל המשפחות ששם משפחתם מתחיל מ-א' ועד פ' ומאוחר יותר נלקחו השאר.
בספטמבר 1941 הוגלו מאיר , קלרה ומשה בנם , יעקב ופפי נלקחו למוגילוב מצ'רנוביץ, לצבי הרש ניתנה אפשרות להישאר בסטרוז'יניץ , כי הוא היה בעל מקצוע נדרש, פחח ,אך הוא לא רצה להישאר ורצה להיות עם משפחתו , הם הוכנסו לקרונות משא כ-70 נפשות בקרון, הנסיעה ארכה כשלושה ימים עד למרקולשטי שם הורדו והועמדו בשורות ונצטוו להשליך את כל דברי הערך לתוך קערה גדולה ונאמר להם שמי שיסתיר דברים ולא ימסור מרצונו יוצא להורג.במחנה לא היה אוכל וגם מחסור במי שתייה.
ומשם צעדו בשורות דרך יער קוסאוץ מסלול זה נבחר כדי לעקוף ולהימנע מהליכה בכביש ראשי אל טרנסניסטריה לעיר ימפול, המרוחקת כ80 עד 100 ק"מ אך בגלל תנאי השטח היה אורכו של מסלול הצעידה 150 ק"מ כל מי שלא יכול ללכת נורה, בדרך נרצח צבי הרש ע"י חייל ,שהכה אותו וירה בו למות.המטרה הייתה לדחוף את השיירות אל מעבר לבוג אך היא נכשלה והם פוזרו בעירה שעל הבוג ברשאד.
בברשאד גרו בגטו בבית הרוס ללא חלונות ודלתות בטמפרטורות נמוכות של כ-20 מעלות תחת לאפס, ישנו על הרצפה הרטובה, עם מספר משפחות באותו החדר.ברשאד הייתה מקום הריכוז הגדול ביותר של השיירות שהגיעו מימפול וסבלו מטיפוס,המגפה נמשכה עד שהסתיימה מעצמה,יום יום נספו מהמגפה כ-12 יהודים, שירות הקבורה קרס ממספר העצום של המתים במיוחד ממחלת הטיפוס, המתים היו זרוקים ברחובות והכלבים אכלו מהגופות.
בברשאד ומחוז בלטה נספו כ-27000 יהודים
קלרה נשלחה לעבודות פרך,וגם נאלצה לכבס לגרמנים והרומנים במכבסה.
ב-מרץ 1942 נשלח מאיר לעבודות פרך לבלטה , משה וקלרה נשארו בברשאד
ביולי 1942 מאיר ברח מהמקום שבו עבד וחזר לברשאד , הוא נתפס ונשלח לבית הסוהר .
בנובמבר 1942 חזר שוב לברשאד למשפחתו וכשנה עבד שם במאפיה של הגרמנים.
בנובמבר 1943 שוב נשלח לעבוד במאפיה בבלטה.
בגטאות היה אסור לצאת אחרי השעה 6 בערב:
מפקד מחנה הז'נדרמריה בברשאד היה מתהלך תמיד שיכור והכה כל מי שנקלע לדרכו ברחובות הגטו ושובר חלונות כדי לאלץ נשים לצאת החוצה ואז היה אונס אותן.
באחד הימים יצא אדם מביתו לחברתו , שגרה בבניין אחר .
אחד החיילים ראה אותו ורדף אחריו אך לא הצליח לתפוס אותו.
החייל קרא לקצין האחראי (שהיה שיכור)והוא החל לחפש אחריו בטרוף העיף אנשים מקומות גבוהות של הבניין ירה לכל עבר,כאשר לא מצא את האיש הוא העמיד את האנשים שהיו ליד הקיר והחל לירות בהם אחד אחד.הגיע לאבי משה וקלרה אימו ואבי אמר: בגרמנית "אני מפחד",לאחר שאימו קלרה אמרה
לו להגיד כך,אז הקצין הוריד את האקדח ושאל: "מאיפה הילד יודע גרמנית?" אימו קלרה ענתה שהם באו לחפש את בעלה שהוא חייל .הקצין אמר שילכו לישון ושבבוקר לא ימצא אותם שם.לפנות בוקר הם ברחו מהמקום, והצליחו להגיע להסתתר אצל אישה נוצרייה שהסכימה להחביא אותם "בבוידם", לאחר כמה זמן בלתי משוער כשיכלו , נסעו לבלטה כדי להיפגש עם האב מאיר. באותה זמן הגיעו לאזור חיילים רוסיים שכבשו את המקום,והחלו לגיס את כל הגברים שהיו חולים ופצועים בבגדים בלוים, נעלים קרועות, רגלים פצועות וסובלים מרעב קשה,החיילים הרוסים הוצאו כל גבר ורשמו את שמותיהם כדי להמשיך ולהילחם נגד הגרמנים ואז מאיר האב גויס לצבא הרוסי.
קלרה ומשה נשארו שם, ולמחייתם קלרה התפרנסה מגילוי עתידות למקומיים ע"י קריאה בקלפים. כאשר לא שמעו תקופה ממאיר, הרוסיים ישתלטו על האזור והסכנה חלפה , הם החליטו לחזור לסטורוז'ינץ במסע ארוך באמצעות רכבות.
בסטורוז'ינץ, הם חזרו וגרו בבית הישן שעדיין היה פנוי.
משה חלה מאוד היה לו חום גבוה בעקבות תולעים בקיבה, הרופאים שהגיעו לבדוק אותו חשבו שמדובר במחלת הדיזנטריה ובידדו את הבית.
קלרה ומשה הצליחו לברוח הגיעו לצ'רנוביץ, לקרובת משפחה(גיסתו של יעקב אח של קלרה)אשר, עבדה בגן ילדים .
קלרה ביקשה ממנה שתשיג להם תרופה לריפוי המחלה של משה.
משה קיבל את התרופה המתאימה והבריא.ושוב חזרו לביתם בעיר סטרוז'ניץ'. היו כשנה בסטורוז'ינץ חיפשו מידע על מאיר רק לאחר שנה קיבלו מידע שהוא ברומניה ואז נסעו לרומניה ומצאו אותו בבוקרסט,וחיו בצריף גדול עם כל הפליטים היהודים מהאזור.
לאחר כשנה הפליגו באונית המעפילים פן יורק(קיבוץ גלויות) ופן קרסנט(העצמאות) הגיעו לארץ ונשלחו לקפריסין נעצרו והיו במחנה חורף 69 משה היה בנוער בני עקיבא במחנה.
ב-1948 הגיעו ארצה נשלחו לגור באופן זמני בפרדס חנה, לאחר כחצי שנה עברו להתגורר בחיפה .
מאיר עבד כאופה במאפיית אפשטיין בבת גלים וכאשר המאפייה נסגרה עבר לעבוד במאפיית אחדות חיפה.
בסוף שנות ה-50 עלו יעקב ופפי אישתו מרומניה יתגוררו ברחובות, יעקב עבד בחברת "יפאורה" ברחובות כמחסנאי ראשי הוא נפטר בי"ט באב תשמ"ז, לא היו לו ילדים.
מאיר קורץ נפטר ב-1975 בגיל 69.
קלרה(קלינגר)קורץ נפטרה ב-1992 בגיל 85 (ביום השואה).
31/07/09 לאחר יותר מ-70 שנה נפגשנו משפחתו של אושר קורץ אני ואבי משה עם דודו ובני דודו ומשפחתו .
אושר התחתן עם אתי לבית משפחת תאושר ונולדו לו שני בנים ולדימיר וחיים.
אושר חי בויז'ניץ עד 1990.
1990 עלה ארצה יחד עם בניו ומשפחותיהם וגר זמן קצר אצל בני משפחת פיסטינר.
לאחר עבר לגור במעלות לפני חמש שנים נפטרה אשתו אתי.
עדות זו נכתבה ע"י צבי בן משה קורץ הנכד של מאיר וקלרה.
לא ניתן לאויבים שלנו להכניע אותנו!!!
לא ניתן לאויבים שלנו להשבית את מחשבי ישראל ביום השואה!
יום השואה תשע"ג - 70 שנה לרצח משפחת מלמן - משפחתה של סבתי מצד אימי.
גל-עד וירטואלי, מוקדש למשפחתה של סבתי, משפחת מלמן, שנרצחה כולה בשואה. משפחה עשירה מאד, בעלת מפעל לעיבוד עורות בעיירה נשלסק בפולין.
ואני, ששתי המשפחות של הסבתות שלי נרצחו בשואה, זכיתי לחיות בארץ ישראל, זהו המעט שאני יכולה לעשות למענן.........
לזכרן של משפחות: מלמן, מאירסדורף, לוסקי, ורוזנטל שנספו בשואה המחרידה.....
... הסיפור המלא של משפחות מלמן ומאירסדורף: "הניצולים והניספים":
http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?entryId=1052056
השנה לראשונה, אני מעלה את סיפורן של משפחות מלמן ומאירסדורף במצגת:
http://www.slidex.co.il/watch/50360/הניצולים וניספים
לא ניתן לאויבים שלנו להשבית את מחשבי ישראל ביום השואה!
יום השואה תשע"ג - 70 שנה לרצח משפחת מלמן - משפחתה של סבתי מצד אימי.
גל-עד וירטואלי, מוקדש למשפחתה של סבתי, משפחת מלמן, שנרצחה כולה בשואה. משפחה עשירה מאד, בעלת מפעל לעיבוד עורות בעיירה נשלסק בפולין.
ואני, ששתי המשפחות של הסבתות שלי נרצחו בשואה, זכיתי לחיות בארץ ישראל, זהו המעט שאני יכולה לעשות למענן.........
לזכרן של משפחות: מלמן, מאירסדורף, לוסקי, ורוזנטל שנספו בשואה המחרידה.....
... הסיפור המלא של משפחות מלמן ומאירסדורף: "הניצולים והניספים":
http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?entryId=1052056
השנה לראשונה, אני מעלה את סיפורן של משפחות מלמן ומאירסדורף במצגת:
http://www.slidex.co.il/watch/50360/הניצולים וניספים
נושא: לזכר משפ' פלוג מזמושץ ומשפ' איירווייס
לזכר אמי סוניה טייכנר לבית פלוג ז"ל, נפטרה לפני 5 חודשים בת 94, היא נולדה והתגוררה בזמושץ פולין עד לבריחתה לרוסיה.
לזכר סבה וסבתה יהושע ומטלה פלוג , לזכר אביה אברהם פלוג, לזכר אחיותיה פרימט, הינדה וגולדה שהיתה בערך בת 9,
לזכר אחייה מרדכי, גייציל ולייבלה שהיה בערך בן 11, דודים ודודות.
ולזכר משפחתה מצד אמה שהתגוררו בוורשה, אינני יודעת שמות.כל משפחתה נכחדה בשואה.
לזכר אמי סוניה טייכנר לבית פלוג ז"ל, נפטרה לפני 5 חודשים בת 94, היא נולדה והתגוררה בזמושץ פולין עד לבריחתה לרוסיה.
לזכר סבה וסבתה יהושע ומטלה פלוג , לזכר אביה אברהם פלוג, לזכר אחיותיה פרימט, הינדה וגולדה שהיתה בערך בת 9,
לזכר אחייה מרדכי, גייציל ולייבלה שהיה בערך בן 11, דודים ודודות.
ולזכר משפחתה מצד אמה שהתגוררו בוורשה, אינני יודעת שמות.כל משפחתה נכחדה בשואה.
נר זכרון לעיירה דלוגושודלה בפולין
Dlugosiodlo במחוז Mazowiecki בפולין הייתה העיירה שבה נולדו וחיו אמי, סבי וסבתי ויתכן שגם הוריהם.
בערב שמחת תורה 1939 פלשו הנאצים לעיירה וכל היהודים גורשו ממנה.
משפחת אמי המורחבת, דודים ובני דודים נספו בטבח בסלונים יחד עם הרבה מאנשי העיירה. זאת מצאתי מדפי עד רבים שמצאתי ב"יד ושם"
שרדו את השואה כיוון שהוגלו לרוסיה, אמי, סבתי ואחותה. נר זכרון לכל צאצאי רוזנברג אשר התגוררו בעיירה זו (עשרות מקרובי) ולכל ההרוגים מאנשי עיירה זו. יהי זכרם ברוך.
בתמונה המציבה שנמצאת בבית העלמין בחולון-בת-ים.
Dlugosiodlo במחוז Mazowiecki בפולין הייתה העיירה שבה נולדו וחיו אמי, סבי וסבתי ויתכן שגם הוריהם.
בערב שמחת תורה 1939 פלשו הנאצים לעיירה וכל היהודים גורשו ממנה.
משפחת אמי המורחבת, דודים ובני דודים נספו בטבח בסלונים יחד עם הרבה מאנשי העיירה. זאת מצאתי מדפי עד רבים שמצאתי ב"יד ושם"
שרדו את השואה כיוון שהוגלו לרוסיה, אמי, סבתי ואחותה. נר זכרון לכל צאצאי רוזנברג אשר התגוררו בעיירה זו (עשרות מקרובי) ולכל ההרוגים מאנשי עיירה זו. יהי זכרם ברוך.
בתמונה המציבה שנמצאת בבית העלמין בחולון-בת-ים.
כתבתי רשומה עם כל מיני מסמכים מהתקופה שהנאצים היו בצ'כוסלובקיה ועד שהוא עלה ארצה:
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=2495891&r=1
יהי זכר משפחתו וזכר כל הנספים ברוך
רק אדם אחד שרד מהכפר הקטן הזה וזה סבא שלי.
הנה הפרויקט לזכר הכפר ב-GENI:
http://www.geni.com/projects/Jewish-Families-from-Kosova-Hora-Central-Bohemia-Czech-Republic/13941
והנה רשומה עם כל מיני מסמכים שהעלתי לבלוג שלי
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.