[יונק הצוף]

מחבק את המשפחות

 

[אחד פשוט1]

&nbsp
&nbsp
נזכור.
&nbsp

 

[נסיכת הכוכב]

תודה על החיבוק , הוא אכן נחוץ הערב

כי בשביללי יום הזכרון זה 365 יום בשנה
וככה אני כתבתי בספר היזכור על אחותי
אחותה מספרת: "קשה לכתוב על שרי בלשון עבר,
הפרח שטרם פרח ונקטף ושמו את הגולל על קברה,
עוד בטרם מלאות לה עשרים-ואחת שנים"
http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=511732
כתבתי בבלוג שלי , הנה הקישר לרשומה http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=5269825

 

[יונק הצוף]

כמה כאב

 

[נסיכת הכוכב]

כי החיים במשפחת השכול ממשיכים

זה כואב אבל חיים ממשיכים למרות האובדן המשפחתי
לומדים לחיות עם הגעגוע האין סופי ,לנופל/לנופלת
החיים מתפצלים עד האובדן שהם חלק מהמשפחה השלמה
מהאובדן והלאה שהם רק בחזקת נוכח אבל נעדר

ההורים מתמודדים עם האין , חלק לא שורדים וקורסים
אז הילד שאינינו מקל נפח יותר גדול מהילדים שישנם
האחים השכולים הופכים להיות ההורים להורים שלהם
דואגים לייצג אותם כלפי מוסדות השלטון /השיקום
לסעוד אותם כשהם קורסים נפשית ופיזית
ולהיות המשענת שלהם 24/7ל פעמים במחיר אישי

פשוט כי החיים ממשיכים הלאה ,
לא ניתן לעצור את הזמן מעבר לשבעה
ונולדים נכדים וילדים מתחתנים והמשפחה גדלה ומתרחבת

והילדים לומדים לגדול עם הסיפורים על הנופלים/נופלות
להכר דוד/ה מהסיפורים וליצג את המשפחה
כיום האחיינית מייצגת את המשפחה בבית העלמין
היא התחילה כילדה לצידי וכיום היא שם כבוגרת
כך נמשכים החיים במשפחות השכול
שהאחות/האח חיים בתוך הלב שלך
גם שההרים כבר בשמים הם הנציגים של המשפחה הלאה
כך נמשכים החיים במשך השנים בתוך משפחת השכול

 

[חמה אחרי חצות]

יום שבו העם כולו מחבק וזוכר

 

[קסם 82]

יהי זכרם ברוך

נקרע הלב כל שנה מחדש