פסח בפתח

[חידUש]

פסח בפתח

כיצד אתם מתכוננים לפסח:

האם אתם "משתגעים" והופכים את הבית ומנקים בכל פינה?

האם אתם קונים מתנות לכל בני משפחתכם? להורים? לחברים?

האם אתם מאחלים חג שמח לכל מכריכם? (לא משנה באיזו דרך)

והשאלה המתבקשת היכן אתם בליל הסדר? (אם אין לכם עם מי לחגוג, האם הייתם נענים
להזמנה של משפחה שאינכם מכירים? חוגגים בבית חב"ד? חוגגים עם ארגון כמו פו"פ?

חג שמח

רק טוב לכל אחד ואחת באשר הם

 

[עוזי טל 75]

לגבי פסח,

טוב אצלי לא משתגעים בניקיון.וטוב שכך.לא אשכח שגרתי עם גרושתי בפסח הראשון ביחד נתנה לי עבודות שלא מביישות את העבדים במצריים ואני אחד שלא יקטר על עומס עבודה ועוד במיוחד בבית(רק בלב

).
לשמחתי בשאר השנים היא נרגעה.
כן קונים מתנות,בקטנה.למשפחה.
הודעות בטלפון שהן לא אישיות ואותו נוסח נשלח לעוד 20 איש נוספים לא מקבלות מענה.
חוגג עם ההורים שלי,אחי סבתא שלי והבת שלי וזהו.אחותי תחגוג עם המשפחה של בעלה.

 

[חידUש]

אגב פסח - הנה ארבע הקושיות

הגיע באי מייל

 

[עוזי טל 75]

יו. הרגת אותי.

ככה זה היה במשפחה שלה.היו מקריאים את כל ההגדה.עד שהיינו אוכלים היתה יוצאת לנו הנשמה.
אנחנו אשכנזים.באים,אוכלים,והולכים.בלי הגדה.תכלס לילדה זו לא דוגמה הכי טובה.

 

[חידUש]

גם אצלינו

קוראים עמוד בהתחלה

עמוד באמצע
עמוד בסוף
שרים כמה שירים
ו................ אוכל............

אני אומרת, עם כל הכבוד להגדה, באופן אישי אין לי סבלנות
לקריאת ההגדה כהלכתה.
ליל סדר, זוהי ארוחת ערב חגיגית, עם מאפייני מסורת, ומאפייני פסח,
אני נהנית להיות עם בני משפחתי המורחבת,
ובעיניי זוהי אווירה חגיגית נהדרת.

 

[עוזי טל 75]

אצלינו

חד משמעי אין הגדה ואין שירה רק אוכל.בילדות אגב כן היינו עושים את זה.

 

[פריאל12]

שמחה רבה אביב הגיע פסח בא

היו שנים ש"השתגעתי" וכבר לא. יש מישהי שאנחנו משלמים לה בשמחה
מתנות - תמיד למארחים בליל הסדר + מתנה לכל מי שמבקרים אצלם במהלך החג + מתנה לבני המשפחה.
איחולים - לקרובי משפחה ולחברים קרובים ביותר. לעולם לא שולחת ולא מגיבה למסרים שנשלחים בתפוצת נאט"ו.
השנה נחגוג עם המשפחה (שוב, עם חלקה, כי יש הרבה חלקים).

 

[נוסעת בזמן אחר]

אני מתארחת במשפחה חצי חרדית

הורים של זוגי. הולכים לקרוא לי את הגדה עד שהיא תצא לי
מכל החורים.

אני משתדלת לקחת את העניין בקלות ויש פיצוי של אוכל טוב של
אמא של החבר שלי.

 

[פריאל12]

שלום נוסעת בזמן אחר

אצלנו זה תלוי עם מי אנחנו סועדים את סעודת החג.
צד אחד כשר למהדרין, אז אין קיצורי דרך... אז מה אם שומעים את קרקורי הקיבות עד אוסטרליה?

למרות שזה מתיש, זה תמיד כיף.
הצד השני 'חפיפניק' למהדרין

- תחילת ההגדה, ברכות, אוכל ושירים - לא בהכרח בסדר הזה

אבל גם כאן כיף גדול

 

[עוזי טל 75]

פריאל

אני מדמיין אותכם או אתכם איך אומרים? שומעים את ההגדה בוהים כל הזמן באוכל שנמצא על השולחן ואסור לגעת בו.אך איזה באסה.

ככה זה היה בסדר של המשפחה של גרושתי.פה אני הייתי הבוהה.

 

[פריאל12]

אבל יש גם קטעים מצחיקים

כשמגיע תורי לקרוא - אני מעבירה הילוך ל'ספיד' וקוראת כ"כ מהר עד שתמיד זה שקורא אחריי צריך שאסמן לו היכן עצרתי

ואני לא מדלגת על אות, בחיי!

 

[פריאל12]

אתכם *

 

[נוסעת בזמן אחר]

נראה לי שזאת הפעם הראשונה שאני אצלם...

לפסח. נראה איך אני אשרוד עד האוכל.

 

[עוזי טל 75]

הלך עליך.

 

[נוסעת בזמן אחר]

לא הלך ולא נעליים

חזרתי בריאה והרבה יותר שלמה. בטח השלמתי איזה שני קילו.

 

[עוזי טל 75]

והכי חשוב מהכל

אסור לשכוח בפסח את אלה שחוגגים את החג לבד!

 

[חידUש]

לחגוג לבד - זו בחירה אישית

והרי האפשרויות לחגוג בחברה:
בית חב"ד - בכל עיר.
משפחות מארחות - בכל מיני פורומים יש הצעות והזמנות לאירוח.
"טיולים ואגדות" - כל שנה מארגנים סדר לכל הבודדים / והלא בודדים שרוצים להצטרף.
חברים,
משפחה,
שכנים,
אולמות שחוגגים סדר לציבור הרחב.

בקיצור, הכי קל להתקרבן ( להרגיש קורבן )
ולומר: אין לי עם מי.
אז כל אחד מורגש ליזום למען עצמו.
ולהחליט אם הוא רוצה בחיים להיות צייד או דייג.
ומה ההבדל?
דייג יושב ומחכה ומחכה....
צייד - יוצא להשיג, עושה משהו.....

שבוע טוב
וחג שמח

 

[חידUש]

מורגש = מוזמן

 

[עוזי טל 75]

תראי.

לאנשים שאין להם עם מי להיות לא קל פתאום ללכת לאנשים זרים לעשות סדר.יש כאלה שיכולים לזרום עם זה,יש כאלה שזה מביך אותם ועוד בנאדם שמעולם לא ראו.
תנסי את להכנס לנעליים שלהם.

 

[חידUש]

מסכימה איתך שזה לא קל

כשכתבתי, נכנסתי לנעליים שלהם.

אבל מה האפשרות? לשבת בבית ולשקוע יותר ויותר בעצב, בדכאון,
לקונן על מר גורלי?

אני לא טיפוס חזק, ומלא ביטחון, וקל לי לחגוג עם אנשים זרים, אולם אם הייתי
עומדת בפני אפשרות של להיות עם עצמי לבד, הייתי קמה וחוגגת עם אחרים.
השמים לא יפלו, והאדמה לא תרעד.
צריך לקחת יוזמה, צריך לעשות מעשה, צריך להעיז.
מה כבר יקרה?
מה עדיף? לשבת בבית ולבכות על מר הגורל ועל הלבד?