יד ביד עם לינקין פארק כמובן..
הפירוק של מיי כמיקל רומאנס לא היה נורא מפתיע או תלוש מהמציאות.
הוא היה הדרגתי, ונתנו למעריצים זמן לעכל.
אבל האמת שאני לא רציתי ועדיין לא רוצה להאמין שהם התפרקו.
יש שתי להקות בחיים שלי ששינו את חיי..
אני מכירה המון להקות ויש להקות רבות שאני אוהבת לשמוע ושומעת בלי סוף וחופרת על השירים שלהן.
אבל יש רק שתי להקות שהיו ממש מיוחדות בשבילי. מיוחדת כי הן שינו לי ביום אחד את החיים.
ועכשיו הן חלק גדול ממני: מהאישיות, מהמראה, מהטעם, מהאופי. הן ליוו אותי בתהליך הכי שביר של התבגרות. לימדו אותי לקבל פרופורציות על החיים.
כששמעתי בפעם הראשונה את מיי כמיקל רומאנס השיר הראשון ששמעתי הוא Demolition Lovers. למרות שלא הבנתי על מה מדובר רק מהמלודיה ומהקול של ג'רארד בשיר הזה פשוט התחלתי לבכות. וזה הפך להיות הצלצול שלי בטלפון לתקופה ארוכה.
ככה התחיל הרומן הכימיקלי שלי עם הלהקה..
מוזר שאפשר להקשר ככה לאנשים שמעולם לא הכרת. ג'רארד היווה בשבילי מורה דרך ודמות לחיקוי.
בתור ילד, או נער מתבגר תמיד תחפש על מי להשען. מישהו שיבין אותך. שלא יצחק על השטויות שיש לך בראש. מישהו שתתפוס ממנו מוצלח ותרצה להיות כמוהו.
אני הרגשתי ככה אל ג'רארד וואי.
מעבר לכך שהוא בן אדם היפר, קופצני, אובר דרמטי, מצחיק, ומציק.. הוא גם בן אדם שלמד איך להסתכל על החיים בצורה מעודדת אחרי שהוא יצא מהסמים והאלכוהול. הוא בן אדם שלמד לקבל את עצמו ולאהוב את עצמו עם כל המוזרויות שלו והשטויות שלו. הוא בן אדם שלימד את המעריצים שלו לאהוב את עצמם איך שהם, לקבל את השונה, אלימות זה לא הפתרון, ורזה זה לא בהכרח הכי יפה.
אני יודעת שהבן אדם הזה הציל מאות בני נוער מלפגוע בעצמם. בין היתר גם אותי.
יש משפט שמוכר ונפוץ בקרב מעריצי מיי כמיקל: MCR Saved My Life.
אני חייבת לו וללהקה שלו המון, על כל מה שלמדתי מהם. הסגנון שלי שהושפע מהם. הכוח לקום בבוקר, ואפילו לחייך לפעמים לקראת יום חדש.
ההבנה שלא הכל שחור ושיש דברים יפים בחיים שאני יכולה לראות אותם אם רק אחפש.
גם המוטו שלי לחיים הוא משפט של ג'רארד שכיוון אותי בשנים שבניתי את עצמי בתור בת אדם בוגרת:
Live your life, don't take anyone else's shit and never let them take you alive
המשמעות של המשפט הזה בשבילי היא.. חיה ותן לחיות. כל אחד יחיה את החיים שלו ויתן לאחרים לחיות את החיים שלהם כפי שהם מאמינים.
לא לקחת את כל הצרות והחרא של אנשים אחרים אלייך, זה משפט שחיזק אותי מאוד כי אני מאוד נוטה לקחת ללב כל דבר שאומרים לי, כל בעיה, כל הערה. ולפעמים אני פשוט מרגישה שזה יותר מידי ואני נשברת מהמטען שאנשים מעמיסים עלי בלי לשים לב.
והחלק האחרון במשפט, אל תתן להם לקחת אותך חי. לא לתת לאנשים לנצל אותך, להזיק לך. להלחם על מה שאני מאמינה עד הסוף וללכת בדרך שנכונה בעיני, בלי שאנשים עם כוונות רעות יסיטו אותי מהמהטרה.
השירים של מיי כמיקל היו החברים הכי טובים שלי בתקופה שהיה לי קשה להצביע על מי הם בכלל החברים שלי. בתקופה שלא ידעתי מי לטובתי ומי לרעתי. מי איתי מתוך אינטרס ומי הם האנשים שבאמת אוהבים אותי.
כשהייתי בדכאון בכיתי לצלילי השירים שלהם. כששמחתי הם היו שם בשביל לחזק אותי ולגרום לי להמשיך להאמין בעצמי, להאמין שאני יכולה הכל.
הם החזיקו אותי לאורך כל הדרך.
ועכשיו הדרך שלהם נגמרה. ג'רארד טען שהם יתפרקו כשלא ישאר להם יותר מה להגיד. אז אני מבינה שלא נשאר. אבל לי נשאר את כל מה שהם כבר אמרו, מילים שלא אשכח ומוזיקה שלעולם לא תצא מהנשמה שלי.
לא סתם הכינוי הכי נפוץ שלי אחרי 'דליתוש' הוא LPMCR.
גם היום כשאני כבר בת 20 ואני בוגרת ואני כבר לא ילדה בת 14 שמתאפרת בעיגולים שחורים סביב העיניים, צובעת את השיער לשחור, הולכת כולי מלאה בניטים עם אולסטאר קרועות וחולצת פסים שחור לבן אני עדיין מוקירה ומעריכה את כל מה שהלהקה הזו נתנה לי, את ההשפעה הגדולה שלה עליי וההשראה הענקית ששאבתי ממנה.
מבחינתי פירוק הלקה לא ישפיע על האהבה שלי ללהקה ולשירים שלה, וכמו שלהקות ישנות התפרקו והשירים שלהם עדיין נחשבים אגדה, כך גם מיי כמיקל בשבילי.
לפעמים עדיף לפרוש בשיא כשכבר אין מה לחדש, מאשר לחזור על עצמך.
באלבום The Black Parade הלהקה עלתה לגדולה, ל"מיינסטרים".
פעם כשהייתי אומרת שאני אוהבת את מיי כמיקל רומאנס היו אומרים לי "מיי כמיקל מה??.. עוד אחת מהלהקות המוזרות שלך?"
ולפתע כל פאקצה בת 12 שומעת אותם בהתלהבות "OMGGG ג'רארד החתיך המושלם הזהההה הבלונדיניייי בעליי היפה כפרעליךךךך"
מה שגרם לי לתחושה קצת מעיקה כי הרגשתי כאילו חשפו את הסוד שלי בפני כל העולם, והעולם אפילו לא הבין.
הסוד שחיזק אותי, שבנה אותי, אחת הסיבות שלי לפתוח בכל בוקר את העיניים לקראת יום חדש.
וגם בימים שידעתי שהולך להיות יום קשה והדבר היחיד שרציתי הוא לחזור למיטה לפוך.. חשבתי על 2 הלהקות שלי שהן הכי קרובות לליבי בעולם והן אלה שנתנו לי את הכוח.
האלבום שאחריו, Danger Days היה נפילה גדולה מאוד. האלבום היה פאנקי מידי ומקפץ ויותר מידי סיפורי. הם התעמקו מידי בקונספט שמאחורי האלבום ופחות מידי ברגשות פתוחים כמו שהיו באלבומים הקודמים. אני באופן אישי פחות התחברתי לאלבום הזה. כאן לדעתי התחילה הדעיכה של מיי כמיקל.
ג'רארד התחתן עם הבאסיסטית של מיינדלס (להקה מעולה, ואישתו לין Z מדהימה גם היא..) ונולדה להם תינוקת. פראנקי הגיטריסט התחתן עם ג'מיה איתה הוא יצא זמן רב ונולדו להם תאומות. מאייקי הבאסיסט התחתן גם הוא עם חברתו באותה תקופה אלסיה. וגם ריי הגיטריסט התחתן עם בחירת ליבו (לא זוכרת את שמה כרגע). בוב המתופף נזרק מהלהקה ללא סיבה רשמית.
כל חברי הלהקה התחילו את החיים שלהם בתור אנשי משפחה וסיימו את הקריירה המוזיקלית שלהם. אני חושבת שהרעיון שלהם לתיקון עולם מומש ופחות נשאר להם מה לומר. אז הם בחרו להתפרק על פני לחזור על עצמם. למרות שהיו שמועות שהם עובדים על חומרים חדשים.
לי נשאר רק להגיד תודה ללהקה שנתנה לי כל כך הרבה. שתמיד הייתה שם בשבילי. שהבינה, חיזקה, עזרה, מילאה אותי במוטיבציה ובשמחת חיים ובעיניין ובהתרגשות.
ההשפעה של מיי כמיקל רומאנס עלי לעולם לא תעלם, הם נכנסו לתוכי ושם ישארו.
תודה רבה לחמשת האהובים שלי, והמון בהצלחה בדרך החדשה שבחרתם לעצמכם.
גם אני אצליח בדרכי, לא לגמרי בלעדיכם, כי כל מה שעשיתם עד היום נשאר איתי וישאר לצידי תמיד.
ב-
http://youtu.be/Rhz9P4V_awY
