ספרו לי חוויות!
מאחר ולא עניתי על הלפני,
אני אכתוב את החוויות לפיו.
הגעתי לשדה בוקר עם נטע ברכב של אמא שלה,
אחת הנסיעות המכוערות אי פעם. ז"א כל מה שקדם לנסיעה.
היה נראה כאילו הדר הזו לא תיגמר לעולם!
ממש רציתי כבר להגיע, ממש בא לי על ההופעה הזו כבר.
קיוויתי מאד לשמוע את 'להיות' או את 'הזמן שלך',
צ'יפרו אותי עם 'קח אותי', 'לא קל', 'מחפש תשובה',
'הבלוז', 'עידן האלוהים', 'חופשי' . . .
הקדשתי את 'תעזור לי' לחברה טובה שחסרה לי.
לעצמי הקדשתי את ג'קי. נורא רציתי שיפתחו עם 'להיות',
אבל גם פתיחה עם 'אינטרמת' עבדה לי טוב.
שירים לסיום כבר אין טעם לבקש, אם זה לא עוד ארון זה לא נגמר.
רציתי לעמוד ליד נטע ושחרית, עמדתי רוב ההופעה ליד נטע.
התבאסתי מאד שהילה לא יכלה להגיע.
וההערה היחידה שרלוונטי לי לכתוב פה היא:
בלי מרחקים כאלה בין הקהל לבמה יותר.
לעולם.
