הפעם אני רוצה להקדיש את פינת הגיטרה למאיר אריאל הגדול, אשר היטיב לכתוב גם את הכאב בשעשוע ובהומור המיוחדים לו וידע להודות ולהוקיר את הטוב. כי יהיה לנו טוב, טוב מטוב, טוב מאוד. ומי שכותב שלצאת מנפילה תמיד מוצאים דרך גם אם איברי הגוף ההגיוניים לכך לא כתקנם, אם לא יד אז רגל ואם לא רגל אז בשיניים - כובש אותי מיד. על אחת כמה וכמה בלחן הנהדר שלו.
חופן חיוכים
