"הזיכרון הוא הפקיד של הנשמה"

"הזיכרון הוא הפקיד של הנשמה"


כך טען אריסטו.
מה דעתכם?
האם זכרון הוא רק פקיד?
רק כותב יבשושי של מציאות?
או שהוא גם יוצר בעל דמיון,
המוסיף ומגוון וצובע את העבר בצבעים שונים ומשונים?
 
כשלא מעורבת טכנולוגיה

ושלא משתילים זכרונות טכנולוגית או סוגסטיבית , אז זה ככה .
דוד
 
אזרח יקירי, החומר שאני מביאה

נלקח מכל מקום,
בין אם ידע שרכשתי או נסיון חיים שצברתי,
או ספר, סרט, סיפור חיים שנתקלתי בהם,
אני מקשיבה לסביבה ומוצאת את מה שמסקרן או מעניין אותי בתוכה
 
רוניתי, אני כותבת לך כאן, מפני שאני לא מצליחה בתיבת המסרים.

רק רציתי שתדעי שלא שכחתי ושכתבתי -
אבל יש איזו תקלה במערכת המסרים
ואני לא מצליחה לשלוח אליך...
אוהבת
 
הזיכרון

הזיכרון לאחור
תמיד ירצה לקפוץ לפנים
גם אם לא נותנים לו
את עברו,
ירצה להעביר תמונותיו
מאתמול למחר - גם אם
הזיכרונות לא נפתחים לפניו
כשטיח מגולגל שפורשים על פניו.
על כן, דוחק עלינו רודף הזמן
להאיץ מהר את מכונת הזמן -
להגיע לעבר שצל צילו עדיין לא מש
ולשחזר את תולדות הזמן מחדש.
&nbsp
פרי מגדים
&nbsp
 
אך האם זה רק שחזור?

או יש גם תוספות וגוון שלא היו,
המצאות כיד הדמיון הטובה עליו...
 
למעלה