אנסה להגדיר בעצמי, ורק על סמך התבוננות בטבע, ודחיית רעיונות
מיסטיים שאינם בני-בחינה
ברור כי קיים הבדל בין אורגניזם חי לבין אורגניזם מת.
ההבדל הוא חיות (מונח חופשי, וו בשורוק, vitality).
באורגניזם חי "מתוחזקת" חיות (ע"ע לעיל) באמצעות "מערכות תמיכת חיים" (life supporting systems), המשגיחות כי מערכות פיסיולוגיות שונות לא תחרוגנה מתחום ערכי הפרמטרים הפיסיולוגיים הנחוצים לפעולתן התקינה.
העברת "לפיד החיים" מאורגניזם חי אל ה"דור הבא" מתבצעת ברביה מינית, או רביה לא מינית.
רביה לא מינית מתבצעת על ידי חלוקה, ומאפיינת בעלי חיים "פשוטים". כל חלק "משלים את החסר" לעצמו, וממשיך.
רבייה מינית מתרחשת כאשר תא מין זכרי מתלכד עם תא מין נקבי, ומתחיל תהליך חלוקה לבניית עובר, וסביבה המגינה עליו עד לבקיעה/השרצה/המלטה/לידה.
מדד חשוב בחיות (ע"ע לעיל) הוא עד כמה המוצר המוגמר הינו בעל מודעות או הכרתיות (וו בשורוק בכל מקום).
הדרגות הגבוהות ביותר של מודעות/הכרתיות בעולם החי - מיוחסות לאדם, וממומשות על ידי תהליכים במוח.
אינני משער כי לאמבה יש מודעות או הכרתיות, ואף על פי כן יש לה מערכות תמיכת חיים הגורמות לה לנסות לנוס מפני שמש, או מפני מים מלוחים מדי או תפלים מדי, וכיו"ב.
האדם פיתח שפה מדוברת ושפה כתובה, באמצעותם ניתן להביע רעיונות ולפתחם גם בעל-פה, פנים אל פנים עם הזולת הנוכח, וגם בכתב לצורך הצגתם בפני זולת שאינו נוכח
כלומר, לדעתי, אין שום נשמה.
יש חיות (ע"ע לעיל), אשר יכולה להיות חיות ברמה כמו זו של אמבה, ויש חיות שיכולה להיות חיות ברמה כמו זו של חוקר פורץ דרך במדע אשר תרם תרומה יוצאת דופן לידע האנושי
כל יתר ההגדרות של "נשמה" הן מיסטיות, ואינן בנות-בחינה.
לסיכום: לדעתי רגע "כניסת הנשמה" הוא הרגע בו תא מין זכרי מתלכד בהצלחה עם תא מין נקבי ומתחילה חלוקה, גם אם תהליך החלוקה יושבת מאוחר יותר, עקב שיבוש בסביבה התומכת.
מה דעתכם?