על פצעים, סלט ומלח

על פצעים, סלט ומלח


אני קוראת את הספר החדש של אשכול נבו "שלוש קומות"
ופגשתי שם את המשפט המקסים הבא:
ציטוט: "לפעמים מי שזורה מלח, לא יודע שהמלח שלו פוגש פצע ולא סלט"
הרגשתי שהמשפט מעורר בי הרבה מחשבה, וצמרמורות קטנות של הכרות והזדהות החלו חולפות בי,
רציתי להצטמרר אתכם,
ולחשוב ביחד לגבי מה המשפט מביא איתו, מה הוא מעלה, מהיכן התחושות האלה שקיבלתי
והאם גם לכם הוא עשה את אותן צמרמורות
או שחוויתם משהו אחר לגמרי?
 

ינוקא1

New member
לא צמרמורות - הבנה.

להיזהר לאן שולחים את ה"מלח" שלנו ....
גם אם אנחנו בטוחים שזה סלט - לעולם אי אפשר לדעת בוודאות .....
 
זה על אותו משקל של

אדם ישכח את מה שאמרת או עשית לו, אבל הוא לא יוכל לשכוח משהו שגרמת לו להרגיש
 

חני3332

New member
עלה לי המשפטים הבאים

מה שהולך חוזר,
אתה קוצר את מה שאתה זורע,
אתה אוכל בשבת מה שבישלת בשישי,
ואל תתפלא על כך ...
הכל חוזר כבומרנג ...
 
אני חושבת שאולי לפעמים

אנחנו אומרים או עושים דברים,
שאנו חושבים שהם יעזרו לאדם,
ואז מתברר שדברים אלו שכוונתם הייתה טובה,
פגשה אותם במקום של הפצע,
ותגובתם הייתה קשה,
גם לי קרה, שאנשים אמרו מילים,
שחשבו שהמילים עוזרות, מסייעות, מקילות,
אך הרגשתי שהם ממליחים לי פצעים.
זה מזכיר לי את המשפט
"הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות".
 

niva99

New member
המשפט מדבר בעיקר על פירוש

סובייקטיבי.
על למה התכוון המשורר - מול מ שנתקבל ונקלט בפועל.
&nbsp
בעיות בתקשורת של קליטת תשדורת לא בצורה או בדרך שהתכוונו כי תקלט.
&nbsp
 
מה זה פה? הרמה להנחתה? קבלי את עניין המלח של

חנוך לוין.. כפי שיצא לנו לדבר.

הנה הלינק לסרטון עם תיקי דיין, ולמטה המלל..
https://www.youtube.com/watch?v=j7SA8uUA9sQ



המלח גניה - גניה - חנוך לוין
מחזה: גניה (מתוך הג'יגולו מקונגו)
מחזאי:חנוך לוין
דמות: גניה


(בעל , אישה ואורח מסובים לשולחן ואוכלים).
אורח- "סליחה, אולי אפשר להעביר את המלח"?
בעל- "גניה, אולי אפשר להעביר את המלח?"
(האישה אינה מגיבה)
בעל- "סליחה, גניה ,אולי אפשר להעביר את המלח?"
אישה-
מה אתה נובח? מה אתה תוקע "סליחה, גניה ?!" מה אתה צועק עלי כאילו הייתי כלבה?!
"מלח?!" צועק! פותח פה גדול! ראינו כמוך!"להעביר את המלח"! גבר! מאוד קטן! מאוד קטן ומאוד רך ולא נוקשה! אז פותח פה! "סליחה, גניה?!" ו-" אולי את מוכנה" "להעביר את המלח?!" "את המלח?!"
רך וקטן ולא נוקשה ובצקי –זה מה זה ולא- "את המלח, גניה"! "את המלח"! "את המלח", מה?!
"את המלח, הוא אומר לי! וכל זה שמזדקף, אבל מתי בכלל הזדקף לו? חודש אחרי החתונה כבר לא הזדקף לו? אז "גניה" הוא אומר לי! שבמשך השנים הוא פשוט לא יכול –את זה הוא לא אומר, אבל אולי "אפשר להעביר"- זה כן! את זה הוא אומר! "סליחה, גניה" הוא אומר! כל הנשים שלו מפעם צוחקות, אומרות – "אין שם מה"!" "אין שם מה" זה מה שיש שם, ולא "גניה, אולי תעבירי לי"!
אנשים בכלל יודעים? לא! אנשים שומעים רק – "את המלח"! הכי קל להגיד " את המלח"! וממילא רך קטן ולא נוקשה ולא מזדקף ואין שם מה, אבל גם לא נקי בכלל! זה מה ש- "סליחה גניה"! ו- "אולי את מוכנה !" מטפטף בתחתונים ומשאיר כל הזמן צהוב! כמו תינוק! כי פשוט לא שולט, כי צוחק כמו אידיוט משטויות ולא יכול להתאפק! "להעביר את המלח", מה?! ואני צריכה לכבס! ואם כבר מצליח פעם בעשרים שנה להזדקף –שופך על המקום! את זה יודעים? לא יודעים! חושבים- "גניה"! ו-"אולי אפשר להעביר"? זה מה שחושבים! אבל על המקום שופך, כי צריך תמיד פיפי דחוף, כי צוחק כמו אידיוט משטויות! ויושב כאילו כלום, כאילו לא! כאילו כן! כאילו ,סליחה גניה"! "את המלח"! לא חייתי! לא נהנתי! לא סיפוק! לא אהבה! לא תאווה!לא גבר! לא אישיות! לא שותף! לא ידיד! לא דיאלוג! לא השכלה! לא הומור! לא קסם! לא הצלחה! לא מעמד! לא כסף! לא סגנון! לא צורה! גועל אחד גדול!
אורח-"באמת , לא נחוץ מלח"...
אישה- החוצה שניכם !
 
למעלה