אני חושב שלאנשים שאהבו אותה מההתחלה היה תהליך הפוך איתה.
הם אהבו מאוד את תק' The Fame (יחד עם מפלצת התהילה כמובן) ואז התבאסו מ- Born This Way, וזה נמשך עד תק' ARTPOP הנוכחית. זהו למעשה המצב בו נמצאים רוב חברי הפורום הזה כשזה נוגע אליה. פה יש קיצוניות מהבחינה הזאת, מאהבה נורא גדולה שרכשו כלפיה למצב בו הם בקושי אוהבים מה שהיא עושה. המקרה שלי הוא הפוך - לא התלהבתי ממנה בתקופת אלבום הבכורה The Fame, אני חושב ש- Just Dance הוא שיר פופ שבלונה בינוני והיה לי איתו חיבור אפסי, השירים היחידים שאני אוהב מתוכו הם שלושת הסינגלים הבאים והסופר-נפלאים (Poker Face שכמעט נכנס לדירוג שלי, LoveGame ו- Paparazzi) ו- Beautiful, Dirty, Rich. אני חושב שזה לחלוטין אלבום סינגלים, רוב השירים מתוכו לא עושים לי משהו. ואז הגיע The Fame Monster שהוא עד היום כמעט לכל הדעות האלבום הכי אחיד ומהודק שהיא הוציאה. שמונה שירי פופ נפלאים, trend-setters לחלוטין, כל אחד מצוין בדרך שלו. אפשר לומר שב- Bad Romance התאהבתי בה, אבל החיבור הממשי קרה לי איתה בתקופת Born This Way. שיר הנושא שכידוע היה הסינגל הראשון מתוך האלבום הזה לא ממש עשה לי את זה, אבל עצם ההמתנה והציפיה לאלבום חדש ממנה (באותם ימים היא הייתה כוכבת הפופ הכי גדולה בעולם וכולם רצו ממנה רק עוד ועוד ועוד!) גרמו לי לפתח ציפיות לקראת האלבום הזה ואני היום יכול להגיד בלב שלם שזה אחד מאלבומי הפופ שאני הכי נהנה לחזור אליהם, אי פעם. מבחינתי רוב האלבום הזה נהדר - Marry the Night, Government Hooker, Judas, Bloody Mary, You and I, The Edge of Glory, Hair, Scheisse, Heavy Metal Lover, Electric Chapel, פשוט שירים אדירים אחד אחד. ARTPOP זה האלבום בו האהבה שלי כלפיה הייתה בשיאה, וזאת הכוונה שלי כשאני אומר שהתהליך שאני עברתי איתה הוא הפוך. אני חושב שאו שבאמת אותם אנשים איבדו עניין בנסיון של גאגא לקחת את הפופ למקום אדג'י, מוקצן ומחוספס יותר, או שפשוט באמת לא מתחברים למוזיקה. מבחינתי זה אלבום פופ מבריק ונפלא באופן מיוחד, ההופעה שלה פה בארץ גרמה לי רק להבין כמה שהוא חזק וכמה שאנשים פספסו אותה בסיבוב הזה - שירי ARTPOP היו נשמעים מדהים לצד שירי העבר שלה ואפילו יותר. יש באלבום הזה הרבה פופ הומואי אבל גם את גאגא בשיאה, משוחררת וחסרת רסן יותר מאי פעם, אני אישית מתחבר ואוהב. Venus ו- Aura הם שני השירים הכי טובים באלבום והם גם בטופ 5 של גאגא מבחינתי, ללא ספק.
ועכשיו בנימה יותר אישית ופחות טכנית ומתייחסת לאלבומים ולמוצר עצמו: היא הפכה עם הזמן לזמרת השנייה האהובה עלי ביותר. אני חושב שהיא עוף מוזר אמנם אבל נחוץ ובולט בהחלט בנוף הפופ הבינלאומי והמיינסטרים בכלל, היא מקורית, צבעונית ולא ''עוד אחת מאותו דבר''. אין ספק שהעולם צריך את ליידי גאגא.