טרילוגיית שלגיה
לומיקי זה שלגיה בפינית. וזה השם של הגיבורה. והטרילוגיה פינית. זה יכול להסביר בחלקו למה הסופרת חושבת שקור הוא אויבו הגדול ביותר של האדם (אחרי סוחרי סמים שמנסים להרוג אותך).
בעברית יצא בינתיים רק ספר אחד, "אדום כדם". בלשי בלי פנטזיה בכלל, ואם לנסות לתאר אותו ב-2 וחצי בלילה כשכל המילים הציוריות נמחקו לי מהראש, אפשר להגיד שהוא כמו מן גרסה אפלה של ורוניקה מארס: גם כאן הגיבורה היא ילדה מתבודדת שחיי הבצפר הבריוניים הקשיחו אותה (רק הרבה יותר קודרת ופחות מצחיקה) וגם היא פותרת תעלומות (תעלומה, בעצם, היא לא טינאייג'יבלשית, סתם נקלעה למקום הלא נכון בזמן הלא נכון) בכח המח והכשרון. יש מתח, יש אקשן, יש תעלומה טובה, יש אמינות, יש פלשבקים עם כלמיני רמיזות לדברים שבטח יתבהרו בספרים הבאים (יאי!) ואני ממליצה ממש ואף ממש-ממש.
ממש.