בשלוש מילים: שיכחה וחדוות עשייה
הטוב של השבוע: המון דברים! בריפוי בעיסוק התחלתי לעבוד עם חרוזים קטנים (חיפשתי קטנטנים אבל לא היו) ואני כבר מפתחת רעיונות וחיוכים. ציירתי גם בעפרונות, גם בצבעי מים, גם בצבע יסוד וגם באקריליק - שכל אחד מהם הוא חיוך בפני עצמו. כל הכבוד, ידיים!
כמו כן אני מצליחה להחזיר את המשמעת העצמית שהתרופפה, ויש תוצאות יפות בשטח.
הפחות טוב של השבוע: הנשימה. לפי החולשה שעכשיו וניסיון העבר, תפקודי הריאות שוב בסביבות ה-30% ומטה, מה שמנמיך אותי ממצב "בינוני עד קשה" לסטטוס הנחשק "קשה". ההבדל בין עכשיו לאז הוא שאני לא במצוקה - שאר הגוף במצב די טוב ואני יודעת לא להתרגש גם כשהנשימה מפסיקה ולחכות בסבלנות את כל השניות שצריך עד שתתמלא שוב. וגם הזיכרון שלי השבוע, שלא נדע...
איש/יצור השבוע: עד כמה שזה יישמע מוזר - המפקדת של אחותי.
מה בשבוע הבא: זה הולך להיות חג מוזר, אם כי לא ברור עדיין מוזר מאיזה סוג.
קישור/ציטוט/קטע לשבת: יום הזיכרון לשואה ולגבורה, משכן הכנסת, טקס "לכל איש יש שם", שמעון פרס עולה לדבר על משפחתו שהשאיר באירופה כשעלה ארצה, והמשפט הזה שלו מהדהד בי מאז: "מחציתם עלו לארץ. מחציתם עלו באש".
אבל כדי לא לגמור באווירה דכאונית, אני יכולה לספר לכם שגמרתי לקרוא את הספר "פרקי יומן" של מאיר הר-ציון (1969) והוא יפהפה. כמה אהבה הייתה לו לארץ, לארץ עצמה, להריה ועמקיה, וכמה תושייה ופיקחות. ספר מאיר עיניים.
חופן חיוכים לכולם
סיגל