סכמ"ש
- פותח הנושא DAN1EL
- פורסם בתאריך
יאללה, מסכמ"ש
עבר עליי חודש מטורף, בקושי היו לי חיים, אז זה סכמ"ש של התקופה האחרונה באופן כללי
משהו טוב שקרה השבוע: לפני שבוע וחצי עזבתי את העבודה שלי בערוץ הספורט/הילדים והתחלתי לעבוד ב-full time job בנענע10! בינתיים ממש אחלה לי שם, אנשים נחמדים אבל אני מרגיש שהחפיפה שעשו לי הייתה קצת חפיפניקית ולא נעשתה ב-100% ככה שיש עדיין דברים שאני משגע בהם את האחראים שלי.. אבל נו, לאט לאט.
משהו רע שקרה השבוע: לאמא שלי יש יום הולדת בשבוע הבא אז רצינו לעשות מפגש של כל המשפחה בסופ"ש הבא, אבל אחי שוב עושה בעיות לכולם. הוא לקח יום חופש בשבת מהעבודה ה-2 שלו לראשונה אחרי 3 חודשים כדי לטייל עם אשתו והבן שלו אבל הוא לא מוכן לוותר על זה בשביל מפגש יום הולדת לאמא שלי, מה גם שלא היינו כולנו יחד כבר איזה חודשיים פלוס! זה ממש ממש מעצבן, הוא כזה ראש בקיר שזה מחרפן אותנו. אמא שלי מאוד נעלבה ורצתה לבטל את זה אבל לחצנו עליה שזה יקרה אז אני מניח שבסוף כן נעשה משהו.. רק אח שלי, שיהיה בריא.
משהו שמצפים/לא מצפים שיקרה שבוע הבא: האמת? שום דבר מיוחד חח
התחדשות השבוע: קיבלתי מ-eBay את Sheezus של לילי אלן (במהדורה הכפולה) ואת The Bones Of What You Believe של צ'רצ'ס, שניהם מוצלחים!
סרט השבוע: ראיתי כמה סרטים לאחרונה. "המיניונים" היה חמוד, "שף" ו"ערים של נייר" היו לא רעים והעבירו את הזמן כמו שצריך ו"אסון מהלך" היה מצחיק מאוד וגס כמו שאני אוהב אבל היה יכול לתת ה-ר-ב-ה יותר בראש.
סדרת השבוע: נאדה
ספר השבוע: גם כן נאדה
שיר השבוע: אממ, לא היה משהו ספציפי
אלבום השבוע: האוסף ה-1 של קווין.. מצוין!
מאכל השבוע: חברה שלי ואני היינו בסדנת שוקולד כמתנת יום הולדת שלה ממני והיה טעייייים וכיפי! ושבוע אח"כ הכנו סופלה שיצא לא רע
ציטוט השבוע: הלכתי לקנות בושם חדש, כי הקודם נגמר, אז נכנסתי ל"סופר פארם" ואז המוכרות התחילו לתקוף אותי. אז רגע לפי שקיבלתי בחילה מטורפת מכל הריחות, באה אליי אחת המוכרות, המליצה על איזשהו בושם והיא לא הפסיקה להגיד עליו "זה fresh! זה צעיר! לכל הצעירים שהייתי אצלם בבית יש את זה, זה מדהים!".. ומא זאני וחברה שלי אומרים על כל דבר "זה fresh!" עם ר' מתגלגלת כזו חחח
תמונת השבוע: אין לי כוח, סלחו לי
תכניות לסופ"ש: עוד רגע נגמר אבל אתמול בערב יצאתי עם חברים ל"אסון מהלך" שהיה כאמור ממש אחלה והיום הייתי אצל אמא של חברה שלי. וזהו בעצם חח
אחר (או: מסר חשוב לאומה): אני ממש שמח שהחלטתי לעזוב את ערוץ הספורט/הילדים, אני לא מבין למה חיכיתי כל כך הרבה זמן!
עבר עליי חודש מטורף, בקושי היו לי חיים, אז זה סכמ"ש של התקופה האחרונה באופן כללי
משהו טוב שקרה השבוע: לפני שבוע וחצי עזבתי את העבודה שלי בערוץ הספורט/הילדים והתחלתי לעבוד ב-full time job בנענע10! בינתיים ממש אחלה לי שם, אנשים נחמדים אבל אני מרגיש שהחפיפה שעשו לי הייתה קצת חפיפניקית ולא נעשתה ב-100% ככה שיש עדיין דברים שאני משגע בהם את האחראים שלי.. אבל נו, לאט לאט.
משהו רע שקרה השבוע: לאמא שלי יש יום הולדת בשבוע הבא אז רצינו לעשות מפגש של כל המשפחה בסופ"ש הבא, אבל אחי שוב עושה בעיות לכולם. הוא לקח יום חופש בשבת מהעבודה ה-2 שלו לראשונה אחרי 3 חודשים כדי לטייל עם אשתו והבן שלו אבל הוא לא מוכן לוותר על זה בשביל מפגש יום הולדת לאמא שלי, מה גם שלא היינו כולנו יחד כבר איזה חודשיים פלוס! זה ממש ממש מעצבן, הוא כזה ראש בקיר שזה מחרפן אותנו. אמא שלי מאוד נעלבה ורצתה לבטל את זה אבל לחצנו עליה שזה יקרה אז אני מניח שבסוף כן נעשה משהו.. רק אח שלי, שיהיה בריא.
משהו שמצפים/לא מצפים שיקרה שבוע הבא: האמת? שום דבר מיוחד חח
התחדשות השבוע: קיבלתי מ-eBay את Sheezus של לילי אלן (במהדורה הכפולה) ואת The Bones Of What You Believe של צ'רצ'ס, שניהם מוצלחים!
סרט השבוע: ראיתי כמה סרטים לאחרונה. "המיניונים" היה חמוד, "שף" ו"ערים של נייר" היו לא רעים והעבירו את הזמן כמו שצריך ו"אסון מהלך" היה מצחיק מאוד וגס כמו שאני אוהב אבל היה יכול לתת ה-ר-ב-ה יותר בראש.
סדרת השבוע: נאדה
ספר השבוע: גם כן נאדה
שיר השבוע: אממ, לא היה משהו ספציפי
אלבום השבוע: האוסף ה-1 של קווין.. מצוין!
מאכל השבוע: חברה שלי ואני היינו בסדנת שוקולד כמתנת יום הולדת שלה ממני והיה טעייייים וכיפי! ושבוע אח"כ הכנו סופלה שיצא לא רע
ציטוט השבוע: הלכתי לקנות בושם חדש, כי הקודם נגמר, אז נכנסתי ל"סופר פארם" ואז המוכרות התחילו לתקוף אותי. אז רגע לפי שקיבלתי בחילה מטורפת מכל הריחות, באה אליי אחת המוכרות, המליצה על איזשהו בושם והיא לא הפסיקה להגיד עליו "זה fresh! זה צעיר! לכל הצעירים שהייתי אצלם בבית יש את זה, זה מדהים!".. ומא זאני וחברה שלי אומרים על כל דבר "זה fresh!" עם ר' מתגלגלת כזו חחח
תמונת השבוע: אין לי כוח, סלחו לי
תכניות לסופ"ש: עוד רגע נגמר אבל אתמול בערב יצאתי עם חברים ל"אסון מהלך" שהיה כאמור ממש אחלה והיום הייתי אצל אמא של חברה שלי. וזהו בעצם חח
אחר (או: מסר חשוב לאומה): אני ממש שמח שהחלטתי לעזוב את ערוץ הספורט/הילדים, אני לא מבין למה חיכיתי כל כך הרבה זמן!
מסכמ"ש באיחור
משהו טוב שקרה השבוע: שנגמרו המילואים
משהו רע שקרה השבוע: מילואים
משהו שמצפים/לא מצפים שיקרה שבוע הבא: לסיים איזו עבודה שיש לי להגיש.
התחדשות השבוע: נראה לי שכלום.
סרט השבוע: "איימי". פאק, איזה כישרון. עצוב כל כך.
סדרת השבוע: "נשים בין קודש לחול" - וואו. אחת הסדרות הדוקומנטריות הישראליות הכי טובות שראיתי. מדהים. ארבעה פרקים - כל אחד טוב יותר מקודמו. ממש כך.
ספר השבוע: "חרפות וגידופים" של אמלי נותומב.
שיר השבוע: Riff Cohen - Helas
אלבום השבוע: הראשון (והיחיד בינתיים
) של ריף כהן.
מאכל השבוע: מנות קרב.
ציטוט השבוע: לא זוכר.
תמונת השבוע: אין.
תכניות לסופ"ש: בעיקר שרצתי בים עם חברים, שזה מעולה.
אחר (או: מסר חשוב לאומה): אין.
משהו טוב שקרה השבוע: שנגמרו המילואים
משהו רע שקרה השבוע: מילואים
משהו שמצפים/לא מצפים שיקרה שבוע הבא: לסיים איזו עבודה שיש לי להגיש.
התחדשות השבוע: נראה לי שכלום.
סרט השבוע: "איימי". פאק, איזה כישרון. עצוב כל כך.
סדרת השבוע: "נשים בין קודש לחול" - וואו. אחת הסדרות הדוקומנטריות הישראליות הכי טובות שראיתי. מדהים. ארבעה פרקים - כל אחד טוב יותר מקודמו. ממש כך.
ספר השבוע: "חרפות וגידופים" של אמלי נותומב.
שיר השבוע: Riff Cohen - Helas
אלבום השבוע: הראשון (והיחיד בינתיים
מאכל השבוע: מנות קרב.
ציטוט השבוע: לא זוכר.
תמונת השבוע: אין.
תכניות לסופ"ש: בעיקר שרצתי בים עם חברים, שזה מעולה.
אחר (או: מסר חשוב לאומה): אין.
לגבי סרט השבוע שלך..
אני אומנם לא ראיתי את הסרט ומעולם לא הייתי מהמעריצים של איימי אבל ישר נזכרתי באיזה משהו שג'רמי קלארקסון כתב לפני מספר שבועות על אלכוהול בעקבות הסרט של איימי.
אם זה מעניין אותך...
I went last week to see a brilliant new documentary about Amy Winehouse. Made by the chap who also directed Senna, it uses cameraphone and home-movie footage to tell the gut-wrenchingly sad story of a talented woman drinking herself to death.
Then, of course, there’s poor old Charles Kennedy, the former Liberal Democrat leader, who died last week at 55 – exactly my age. He was an affable soul who liked what I’m sure he would have called a tincture, and a family statement says the post-mortem showed his death “was a consequence of his battle with alcoholism”.
It’s strange, isn’t it? Alcohol seems to be such a cruel and tiresomely predictable mistress. It’s blamed for a part in the demise of Janis Joplin and Keith Moon and Jim Morrison and George Best and many others, and yet most still think drinking it in vast quantities is amusing.
That’s probably because alcohol makes fully grown men fall over, which is always hysterical, and it makes women from the north of England fall out of their dresses, which is even better. Alcohol removes the inhibitions and calms the nerves. It breaks the ice and soothes the soul. Alcohol brings colour and depth to our lives, which is why, here in northern Europe where the skies are grey and the scenery is largely dull, we drink such a lot of it.
Weirdly, though, I’m surrounded these days by people who are jacking it in. Maybe their doctor has pulled one of his special serious faces, or maybe they’ve realised that each year passes more quickly than the last and that soon they’ll be in an oven. Whatever, the fact is that I regularly spend the evening at a party where no one’s drinking a thing.
Last week Katie Glass, my colleague from the shiny end of The Sunday Times, wrote a very funny piece about giving up drinking. And a few days later a chap on the Telegraph wrote about much the same thing.
Now it’s my turn. While I try to find a job, I’ve reassessed my drinking strategy. Californians have a habit of ringing at 11pm, and I realised I couldn’t think as straight as they do with their leaves and mineral water existence if I was halfway through my third bottle of Leoube.
I would love to tell you that after a couple of weeks I feel sharp and on it, but that’s not true. I feel exactly the same, only fatter because instead of drinking in front of the television at night, I nibble endlessly on party packs of Cadbury Fruit & Nut. I’m also more weary because I can’t get to sleep at night and then wake up, raring to go, at 5am.
More distressingly I find myself extremely dreary. When I’m drunk I’ll have a stab at an anecdote and hope for the best but, when I’m not, I overanalyse the story I have in mind and invariably decide it’s best not to say anything at all.
This has had an effect on my social life. Only last week a mate I’ve known for 10 years held his stag night. He has just written to me explaining why I wasn’t invited: “I thought you’d find it boring as you aren’t drinking.” I knew what he meant, though: he and his mates didn’t want to spend the evening with a miserable old sod sipping elderflower cordial.
Worse, when I do go to parties where everyone’s drunk, they all look and sound so stupid with their big beaming faces and their flirtatious ways. I just want to sit in a corner and read a book. There’s a scene in the Amy documentary where she’s trying to go straight and is overheard telling a friend at a gigantic awards ceremony that without stimulants it’s just so boring.
I felt for her, I really did, because I know what she means.
Perhaps the biggest effect, though, has been on my wallet. Because I’m not spending 40 quid a day on wine and another 40 on taxis to run me around, I’m saving more than Pounds 500 a week. But because I’m now driving everywhere, I’m spending that, and a lot more besides, on parking tickets.
That’s a side effect few people ever mention.
I suppose I should make it plain I have not given up drink for ever. I couldn’t face the thought of living with the dullard in my own head for the rest of time. And I never want to be that guy at a party who spends the evening with a holier-than-thou attitude and a supercilious face.
I want to emerge from this period of abstinence as a social drinker who can whoop it up with the best of them at an all-nighter, but then stick to the effing elderflower cordial when it’s a Wednesday and I’ve an early start.
More importantly, if you can’t enjoy a glass of wine on a lovely sunny day then you have removed one of the tent poles of civilisation from your life. You have become no better than a cow, or a rabbit.
Which brings me back to Amy Winehouse. How many times in her distressingly short life must she have made a steely-eyed decision to quit? How many times had she written a cheque that her mind simply couldn’t cash? How often did she promise to get the brakes on after two glasses and then wake up 14 hours later full of regrets? You may think it’s a salutary lesson but it isn’t really because Amy’s life was very odd. She had too much money and too much spare time and she was imprisoned by the paparazzi. Which meant she was stuck at home with nothing to do but drink more.
It’s a shoulder-sagging tale. Such prodigious talent, wasted. But the truth of the matter is this, and it’s worth remembering if you’re thinking about taking up a life of absolute sobriety: What killed Amy was something far more dangerous than alcohol. It was the thing that killed Janis and Keith and Jim and George and all the others. It’s probably what really killed good old Charles Kennedy too: fame.
אני אומנם לא ראיתי את הסרט ומעולם לא הייתי מהמעריצים של איימי אבל ישר נזכרתי באיזה משהו שג'רמי קלארקסון כתב לפני מספר שבועות על אלכוהול בעקבות הסרט של איימי.
אם זה מעניין אותך...
Then, of course, there’s poor old Charles Kennedy, the former Liberal Democrat leader, who died last week at 55 – exactly my age. He was an affable soul who liked what I’m sure he would have called a tincture, and a family statement says the post-mortem showed his death “was a consequence of his battle with alcoholism”.
It’s strange, isn’t it? Alcohol seems to be such a cruel and tiresomely predictable mistress. It’s blamed for a part in the demise of Janis Joplin and Keith Moon and Jim Morrison and George Best and many others, and yet most still think drinking it in vast quantities is amusing.
That’s probably because alcohol makes fully grown men fall over, which is always hysterical, and it makes women from the north of England fall out of their dresses, which is even better. Alcohol removes the inhibitions and calms the nerves. It breaks the ice and soothes the soul. Alcohol brings colour and depth to our lives, which is why, here in northern Europe where the skies are grey and the scenery is largely dull, we drink such a lot of it.
Weirdly, though, I’m surrounded these days by people who are jacking it in. Maybe their doctor has pulled one of his special serious faces, or maybe they’ve realised that each year passes more quickly than the last and that soon they’ll be in an oven. Whatever, the fact is that I regularly spend the evening at a party where no one’s drinking a thing.
Last week Katie Glass, my colleague from the shiny end of The Sunday Times, wrote a very funny piece about giving up drinking. And a few days later a chap on the Telegraph wrote about much the same thing.
Now it’s my turn. While I try to find a job, I’ve reassessed my drinking strategy. Californians have a habit of ringing at 11pm, and I realised I couldn’t think as straight as they do with their leaves and mineral water existence if I was halfway through my third bottle of Leoube.
I would love to tell you that after a couple of weeks I feel sharp and on it, but that’s not true. I feel exactly the same, only fatter because instead of drinking in front of the television at night, I nibble endlessly on party packs of Cadbury Fruit & Nut. I’m also more weary because I can’t get to sleep at night and then wake up, raring to go, at 5am.
More distressingly I find myself extremely dreary. When I’m drunk I’ll have a stab at an anecdote and hope for the best but, when I’m not, I overanalyse the story I have in mind and invariably decide it’s best not to say anything at all.
This has had an effect on my social life. Only last week a mate I’ve known for 10 years held his stag night. He has just written to me explaining why I wasn’t invited: “I thought you’d find it boring as you aren’t drinking.” I knew what he meant, though: he and his mates didn’t want to spend the evening with a miserable old sod sipping elderflower cordial.
Worse, when I do go to parties where everyone’s drunk, they all look and sound so stupid with their big beaming faces and their flirtatious ways. I just want to sit in a corner and read a book. There’s a scene in the Amy documentary where she’s trying to go straight and is overheard telling a friend at a gigantic awards ceremony that without stimulants it’s just so boring.
I felt for her, I really did, because I know what she means.
Perhaps the biggest effect, though, has been on my wallet. Because I’m not spending 40 quid a day on wine and another 40 on taxis to run me around, I’m saving more than Pounds 500 a week. But because I’m now driving everywhere, I’m spending that, and a lot more besides, on parking tickets.
That’s a side effect few people ever mention.
I suppose I should make it plain I have not given up drink for ever. I couldn’t face the thought of living with the dullard in my own head for the rest of time. And I never want to be that guy at a party who spends the evening with a holier-than-thou attitude and a supercilious face.
I want to emerge from this period of abstinence as a social drinker who can whoop it up with the best of them at an all-nighter, but then stick to the effing elderflower cordial when it’s a Wednesday and I’ve an early start.
More importantly, if you can’t enjoy a glass of wine on a lovely sunny day then you have removed one of the tent poles of civilisation from your life. You have become no better than a cow, or a rabbit.
Which brings me back to Amy Winehouse. How many times in her distressingly short life must she have made a steely-eyed decision to quit? How many times had she written a cheque that her mind simply couldn’t cash? How often did she promise to get the brakes on after two glasses and then wake up 14 hours later full of regrets? You may think it’s a salutary lesson but it isn’t really because Amy’s life was very odd. She had too much money and too much spare time and she was imprisoned by the paparazzi. Which meant she was stuck at home with nothing to do but drink more.
It’s a shoulder-sagging tale. Such prodigious talent, wasted. But the truth of the matter is this, and it’s worth remembering if you’re thinking about taking up a life of absolute sobriety: What killed Amy was something far more dangerous than alcohol. It was the thing that killed Janis and Keith and Jim and George and all the others. It’s probably what really killed good old Charles Kennedy too: fame.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.