והפעם:
אלבום הבכורה של Terry Poison, שנקרא Terry Poison
מדובר באחד האלבומים הכי אהובים עלי בשנים האחרונות.
קניתי אותו כשהוא יצא ומאז אני פחות או יותר לא מפסיק לשמוע אותו - רצוי בפול ווליום.
איך אפשר להגדיר את האלבום הזה?
כאילו לקחו סוכריות צבעוניות, קוקאין, MDMA, וערבבו בבלנדר עם פופ צרפתי מהסיקסטיז, פופ אמריקאי מהאייטיז, טראש-פופ אירופאי מהאייטיז, ואלקטרו-פופ/אלקטרו-קלאש חולני משנות ה-2000.
כאילו האלבום כולו הוא פס-קול לתצוגת אופנה של בטסי ג'ונסון בחלל, והוא גם מה שמתנגן אחר כך בדירות הדוגמניות בפריז, מילאנו וניו-יורק - בזמן שהן מתאפרות, מתארגנות ומסתממות לפני יציאה.
האלבום הזה לחלוטין לא נשמע מכאן (כלומר, מישראל). ובאופן הכי מחמיא שרק אפשר להגיד את זה.
ההפקה מבחינתי היא לגמרי ברמה בינלאומית.
אני חייב להגיד שזו הפינה שהיה לי הכי כיף לערוך עד עכשיו, בעיקר בגלל שהיא צבעונית כל כך.
מקווה שתיהנו כמוני.
אז מהו ה-DNA מאחורי אחד האלבומים הישראליים הכי טובים אי-פעם?
מיד תגלו.
הפינה תחולק כנראה לשתי הודעות לפחות (שישורשרו להודעה הזאת).
בבקשה לא להגיב להודעה הראשית לפני שאני מסיים את הכל.
