טיפשות מדעית בספרים...

[Yuli Gama]

טיפשות מדעית בספרים...

אני קוראת כרגע את הספר Orphanage של Robert Buettner
בלי לספיילר יותר מדי, יש חיזרים שהתבססו על גנימד (ירח של צדק נדמה לי), עשו לו הארצה חלקית ומשגרים ממנו אסטרואידים מוכוונים לכדור הארץ כדי להשמיד את האכלוסייה.
לירת אותם עם פצצת אטום לא עובד בגלל איזה בבלט טכנולוגי.
מה עושים?
מאמנים 10,000 חיילים ומטיסים אותם שנתיים כדי להילחם על גנימד!(ולא משנה שתוך השנתיים האלו לא בטוח שיישאר משהו מכדור הארץ, או שיתכן שיש מיליונים על הירח הזה, או שאין להם שום מודיעין ממשי - למה בכלל לחשוב על זה בספר?
או על כך שהרבה יותר הגיוני לשלוח אסטרואידים בחזרה ולטחון לגנימד את הצורה ולא לשלוח קומץ חיילים שילחמו.
החייזרים מפציצים ערים גדולות - אבל מובן שאף אחד לא מהגר מחוץ לערים....יותר מזה, אף אחד בכלל לא מעלה את זה בדעתו...

יש בספר הזה כל כך הרבה חוסר מחשבה וכל כך הרבה חוסר הגיון שאני לא יודעת אם להעיף אותו לכל הרוחות או להמשיך לקורא כדי לראות איזו שטות הוא יביא עכשיו.
כתוב לא רע אבל @#$@, מיועד לקהל טיפש מעט.

יודעים על מה אני מדברת? מכירים עוד ספרים כאלו?

 

[HH husa]

השאלה כמה זה חשוב בהנאת הקריאה ומה

שאת מחפשת מספר.

אם למשל את אוהבת רעיונות אחרים בספר , את העלילה , את הדמויות ואיך שכתוב , אולי תסלחי ותתעלמי מדברים כאלה.


או שתעזבי את הספר באמצע ותחפשי אחר.

 

[שמוליק דגן]

אולי הקישור שלמטה יתן לך קצת פרספקטיבה

על הסופר וסידרת הספרים שכתה, שאת למעשה קוראת רק את הראשון שבהם.

http://en.wikipedia.org/wiki/Robert_Buettner

וקצת הדגשים מתוך זה:

Robert Buettner is an American author of military science fiction novels. He is a former Military Intelligence Officer, National Science Foundation Fellow in Paleontology and has been published in the field of Natural Resources Law.[1] He has written five volumes of the Jason Wander series and two volumes of the Orphan's Legacy series.

1. Orphanage, the first volume in the "Jason Wander" series.

The Washington Post and Denver Post favorably compared Buettner's debut novel, Orphanage, to Robert Heinlein's 1959 classic Starship Troopers, to which, the author has written, Orphanage is a deliberate literary homage to Robert Heinlein, and also to Joe Haldeman.[6] Other critics[who?] have compared Buettner's books favorably to the work of "Golden Age" science fiction writers Poul Anderson, Andre Norton, H. Beam Piper, L. Sprague deCamp, to recent writers Joe Haldeman and John Scalzi, and to such diverse artists as Miguel de Cervantes, Monty Python and P.G. Wodehouse. Buettner was nominated for the Quill Award for Best New Writer in 2005.

את השאר תקראי לבד, זה היה רק לצורכי התאבון.....

 

[מיכאל ג]

יש הרבה ספרי מד"ב מלחמתי

שעושים מאמצים עצומים כדי ליצור מצב בו אנשים טסים בחללית לכוכב חייזרי כלשהו ואז נלחמים בחרבות או רובים מאוד מאוד לא יעילים, הכל כדי שהגיבור יוכל להיות אמיץ וגבר-גבר (זה נכון גם לגיבורות כמובן). בספרים האלו למרות שמדובר בעתיד הרחוק אף פעם אין רובוטים שילחמו במקום בני האדם או מחשבי טיווח יעילים או נשק ירה-ושכח או נחילי נאנובוטים שמפרקים את האויב, ותמיד ספינות החלל מזכירות איכשהו את המפרשיות של המאה השמונה עשרה ואת הצי הבריטי של התקופה. הסופר הכי ידוע של הסגנון הוא דיוויד וובר. יש לו ספר שבו ספינות חלל אשכרה נוגחות אחת את השניה וספר אחר בו רובי הפלזמהשקרכלשהו עובדים כמו רובי מוסקט עתיקים וצריך לטעון אותם בין יריה ליריה.

 

[restored]

דווקא דייויד וובר בחרת ?

יש לי חמישה ספרים שלו בסדרת מד"ב ששם הלחימה קלאסית ספייפ אופרה וכו.
אמנם זו הכל הקדמה לסיפור האמיתי שבו אמנם יש חרבות וכו, אבל הכל מוסבר ומובנה בצורה יעילה.
החסרון הגדול שלו כרגיל זו הפוליטיקה שהוא מכניס ברמה כל יעני פוליטיקה היסטוריונית אמיתית.
ככה זה כשהולכים לבנות עולם ובדרך לא פוסחים על אף נקודה.
זה יכול להיות מוצלח אבל מייגע.

 

[מיכאל ג]

האמת, התבלבלתי עם דיוויד דרייק

הדיויד השני של המד"ב המלחמתי. אבל גם דיוויד וובר כותב סדרות עם ציי חלל שמושפעים קשות מהצי הבריטי ההיסטורי.

 

[eyalg1972]

אתה בטוח שהתבלבלת?

בספר הראשון של הונור - אכן יש את הרומח שנוגח בספינות...

 

[הייזל]

אבל שם זו גם ספינה ישנה

שהתעללו בה טכנולוגית.
הבעיה שלי עם דיוויד וובר... למעשה שתי בעיות הן
1. הפוליטקה שלו טרחנית ומעמיסה על העלילה
2. הגיבור/ה הראשי/ת היא/הוא המרכז של היקום. הכל קורה לו והוא עולה ברמה עד שזה נהיה מגוכח ואני לא מדברת רק על הונור הרינגטון.

 

[הייזל]

כל סדרת הונור הרינגטון

מבוססת על הרוצ'יו הורנבלאור שמבוסס על אדמירל הורצ'יו נלסון. בגלל זה הונור מאבדת עין ויד ולא מסוגלת להצמיח אותן מחדש. הפיפס שם הם צרפתים. במשך כמה ספרים ראש "הרפובליקה" הוא רוב ס' פייר. ומונטיקור היא הבריטים. ההשוואה לצי הבריטי היא מכוונת. כל העלילה מבוססת על התקופה מהמפכה הצרפתית ועד נפילת נאפוליון.