שילוב של רב-הוצאות ונוסטלגי
הבוילר שלנו סיים את חייו אחרי 21 וחצי שנים של שירות נאמן (הותקן ב-1995, היה בבית כשעברנו הנה) מה שדרש בוילר חדש ושעות ארוכות עם טכנאי
בנוסף היה צורך לנקות את תעלות המיזוג המרכזי בבית ואת צינור היציאה הארוך של המייבש שהיה סתום (עוד שני טכנאים עם 3 שעות עבודה)
ורשמתי את צעירתי לקייטנות
והביטוח לא מכסה חיסונים אלקטיביים לצורך נסיעות כמו החצבת, אז כאב לא רק ביד
(למרות שלא נורא יחסית לשאר הסעיפים פה)
בקיצור, שבוע קשה לחשבון הבנק. כרטיס האשראי שלי מעלה עשן מהוצאות לא כיפיות במיוחד (מילא אם זה היה משהו כיפי)
בלי קשר תפסה אותי השבוע שיחת עבודה ארוכה ליד הגנון/גן טרום חובה אליו הלכו שתי בכורותי. אז יצא לי לעמוד שם ליד איזה חצי שעה ובינתיים לבהות בילדים בגן המשחקים וכו'. הן היו שם איזה 3 שנים כך שהמקום מוכר לי היטב. ופתאום זה הרגיש לי כאילו עברו 100 שנה מאז היו לי ילדות שם, וילדי הגנון נראו לי כה קטנים וצעירים, והגננות גם נראו לי צעירות (רובן בשנות ה-20 לחייהן).
חלפתי ליד קיר הזכוכית של הגן ממנו נהגו הבנות שלי לנפנף לי בבוקר/להיצמד לזכוכית עם הפנים לפרידה אחרונה בעודי מפליגה הלאה לכיוון העבודה אחרי שהורדתי אותן שם.
בקיצור - מין שילוב של נוסטלגי עם מהורהר וקצת עצוב.... החיים עוברים