אליס והאב הנעדר
טוב. לפחות הם מודעים לכך שג'אפער לא בדיוק האיש המבריק ביותר בעולם. ובכן, האסיר השני היה אביו של ג'אפאר, הסולטן. בסדר, ג'אפאר, מה חשבת בדיוק? אתה מהווה מעצם קיומך איום על יורשו של הסולטן. לא פלא שהסולטן חפץ במותך. אני מניח שילד שזה עתה איבד את אמו לא חושב על זה מספיק. קל לראות גם מאיפה ג'אפאר למד את הדיסצפלינה שמנחה אותו - כח בא מפחד. בכלליות, ברור מי מבין האחים ירש את חדות האבחנה והאינטלגנציה ומי את רק את היהירות והגאווה המופרזת. מנגד, הסצנה בה המלכה האדומה מגלה את ג'אפאר מאחוריה הייתה נורא מצחיקה. הנאום שג'אפאר נואם בפני אדווין כשהם מגיעים לארץ הפלאות מעניין - האם הוא תופס את עצמו כנבל? או שהוא פשוט מציג כיצד אליס רואה אותו? כמובן, ההקבלה בין האבות מעניינת. לדעתי, אדווין יוצא כאב יותר טוב מהסולטן בכלליות - הגם שהוא היה צריך לשאול את עצמו כיצד עובד בבית'לם פסיכולוג שנראה כמו יליד? אני מניח שהבגדים בלבלו אותו.