נכון
אני בטוחה שהייתי מליאנית עם השם הזה
דגי זהב (דגים חיים באופן כללי) מגיעילים אותי ברמות של עיוותים, וצמרמורות. דגי מאכל אני אטעם, אבל זה לא מהמאכלים האהובים עלי.
סיפור:
היה (מקווה שהיה ונגמר
) טרנד כזה לתת מתנה בימי הולדת שקית עם דג זהב מסכן.אז הראשון שרד חצי שנה בערך והתקרב להיות חביב, היה זז תמיד לכיוון שהיינו בו (כמה אינטראקציה יש באמת עם דג?).
השני שבועיים.
השלישי היה זן מוזר, הוא היה נבהל מכל שטות וקופץ וקופץ עד שהיה עף מהאקווריום/קנקן תה ישן. מזל אמא שלי תמיד הייתה כדי להחזיר את האהבל.
יום אחד אני והקטנה לבד בבית, יום שישי בבוקר ואני מנקה, אני מזיזה אותו לפינה, שמה צלחת מעל עד שירגע ואז מזיזה אותה והולכת לנקות את האמבטיה. אני חוזרת אחרי חצי שעה ורואה גוש כתום על השיש
אני מתקשרת לאמא שלי חצי היסטרית והיא אומרת לי "תרימי אותו!!"
אני חצי בוכה חצי מתעוותת אומרת לה "אני לא מסוגלת, לא יכולה, איכססס"
היא מתעצבנת "הוא ימות!!"
אני: "הוא בטח כבר מת!!! איכסססס"
בקיצור, אני יוצאת לריצה ברחבי הבניין ודופקת על דלתות, עד שאחת חמודה פותחת לי ומסכימה מיד לבוא, היא מרימה אותו ומחזירה אותו, הוא שוקע/צף ונראה די מת.
אבל אז הוא מתחיל לזוז לאט לאט, אמא שלי באה, לא יודעת מה עשתה, אבל הוא שרד וחי עוד איזה חודשיים.