האדם יצור רוחני שמקורו מתענוג עליון, סובל מפער בסיסי בין נקודת המוצא לבין המציאות המוגבלת והחסרה.
כח הרצון- הצורך בסיפוק
האדם יצור רוחני שמקורו מתענוג עליון, סובל מפער בסיסי בין נקודת המוצא- המקור האידיאי הקיים בזיכרונו הבלתי מודע, לבין המציאות המוגבלת והחסרה. פער זה גורם למתח ולרצון לסגור את הפער. זהו יסוד הנפש, חיפוש הנופש (שורש המילה וינפש) השאיפה לסיפוק.
חוסר סיפוק זה גורם לרצון מלשון ריצה הרצון הוא מנוע המתלבש ברמות השונות של הנפש.
1. ברמת הנפש, חוסר סיפוק פיזי המתבטא בצורך בעוד כל הזמן (להבדיל מהסתפקות בעח במילוי צרכיהם). צמוד לצורך כח הרצון המאפשר להתגבר על קושי או לוותר על תענוג זמני.
2. ברמת הרוח- הצורך להרחיב את האני, צורך זה קיים על בסיס הנפש המתח המהוה את הגורם ההנעתי, ויכולת המודעות שנובעת מיסוד הרוח. לשם הגדרת הזהות נזקק האדם בהכרח לגורם חיצוני לו כי אין אפשרות לזהות ללא מדד השוואתי והערכתי (מלבד ה' אין מציאות חד ערכית מוחלטת אשר יכולה להיות מוגדרת בפני עצמה מסתמכת על ערכיות יחסית), בדרגה גבוהה יותר שואף האדם למדד אובייקטיבי מוחלט (לאמת) להערכת עצמו, צורך הנובע מהשתלשלותו מהמוחלט, ומכאן החריגה מהאני הסובייקטיבי, מתוך צירוף שני השלבים של נפש ורוח נובע כוח ההתקדמות האנה שבאני
3. גם ברמת הנשמה, הצורך בשלמות והיכולת לראיה שלמה בצירוף לכוח הרצון, יתפתחו לכוח דינאמי לאחד, לגשר עפ פערים רבים הקיימים בחברה, בתא המשפחתי, ובתחום ההכרתי. זוהי הרחבת האני במובן של שאיפה לשלמות טוטלית. גם במגמה זו נובעת הדינאמיקה מיסוד הנפש, מקיומה של השאיפה להשיג את השיא הנעדר, השיא אשר טעם במציאותו הקודמת.
הרצון קיים וצריך להשתמש בו כדי לחדור לתוך הגורמים שבהם הוא תלוי כדי להגביר את עצמו.
הרצון פועל להגברת הרצון! למעשה הנחת היסוד שהרצון העיקרי הוא הרצון לרצות.
אצל החיה הרצון נובע מחסר ולכן נעלם עם מילוי החסר.
אצל האדם והרצון נובע מרצון לרצות והנפש לא תמלא החסר רק אפשר להגביר את הרצון (מצוי- רצוי), אך עם המילוי יועדפו מיד רצונות אחרים.
במילוי רצונות רוחניים לא קיים התסכול של החלפת הרצון כיוון שהחסר במהותו אין סופי. כאשר האדם צריך לעשות סדרי עדיפויות בין רצונות או אפילו חלוקת משאבים של זמן, כסף וכו' אזי הדחף העיקרי יהיה לעשות אופטימיזציה כזו שתאפשר לו לממש את הרצון הכולל הגדול ביותר וזאת תחת האילוצים הרוחניים של אישיותו.
הידברות