בסופ"ש הייתה כתבה על יחסי הורים מתבגרים ומי הנפגע העיקרי מכך
בכותרת נאמר שההורים הם הסובלים העיקריים מאותה מערכת יחסים
של הורים וילדים מתבגרים בגלל ההתייחסות של הילדים אליהם ובגלל
שכנראה ההורים הולכים על ביצים לידם משום שהם לא יודעים איך
להתנהג איתם.
אני אומרת שהנפגעים או הסובלים העיקריים מכך הם שני הצדדים -
עם התפתחות הפסיכולוגיה והקידמה הההורים הלכו לאיבוד משום שהם
רוצים להיות הורים אחרים ושונים ממה שהיו ההורים שלהם, יש גם את
החשש לפגוע בילדים ויותר לזרום איתם, ולכן הגבולות מיטשטשים וההורים
איבדו את הסמכות שלהם כהורים והם רוצים להיות יותר חברים של ילדים
כאילו אם הם ישארו "קולים" הם יהיו יותר מחוברים לילדים שלהם, הבעיה
היא שזה קורה בדיוק ההפך וההורים והילדים מתרחקים יותר אחד מהשני
(לא אצל כולם אבל אצל רובם).
הבעיה העיקרית היא כמובן תקשורת תקינה בין ההורים לילדים - אף אחד
מהם לא אומר את האמת באמת כל אחד אומר דברים כדי לא לפגוע באחר
וזה הדבר הכי פוגע, כמובן גם הדרך שבה נאמרים הדברים היא בעייתית.
ההורים שלנו "מהדור הישן" לפחות שם הדברים היו קצת יותר ברורים
היו שם גבולות וחלוקת תפקידים ברורה וכל אחד ידע מה המקום שלו מה
שלא קורה היום אז לבוא היום ולומר שההורים שלנו נכשלו בגדול לא יודעת
כשאני רואה אותנו ההורים איך היחסים שלנו הם המתבגרים שלנו הוא לא
ממש מזהיר.
