נאמר על היהודי שהוא עם רחמן שיש לו לב
ענק ושהוא יכול להכיל המון.
אז אמרו תכלס במקור זה נכון בעומק שלנו
זה נכון הבעיה היא שהיום שכחנו את זה וכבר
אין באמת סבלנות וסובלנות ואם אין סובלנות
אז איך זה הופך אותנו לרחמנים?
מה דעתכם ?
ואני מאמין שבתקופה שהמידע זמין לכל ולא רק דרך הטלויזיה, רדיו ובעיתונים , גם באינטרנט - רוצים להציף אותנו שנדע על דברים כאלו דווקא בגלל שאכפת לאנשים ואם אנחנו מדברים על זה עכשיו אז כן אכפת לנו ממה שקורה- כי כואב שיש דברים כאלו רעים.
כבר לא חושבים ממקום של חמלה
אלא ממקום של אגו,
האדמה רק שלי, הארץ רק שלי, האלוהים רק שלי,
מה יצא לי מזה...
וממקום כזה החמלה והאמפתיה יורדות עד נעלמות.
אם אנשים מסוגלים לעמוד מול אדם שמכים אותו למוות
להסתכל על זה כמו על הצגה ולצלם זאת
אין חמלה,
ויש עוד מלא דוגמאות.
יש עדיין את האנשים הנפלאים, אך הם הולכים ומתמעטים...
כל דבר נולד ממעט - עד שהוא תופס תאוצה.. ככה שאל תתני לססטיסטיקות לקבוע את גורלך - אלא האנשים איתךם את בוחרת לבוא בקשר כזה או אחר.. את תמצאי אנשים נפלאים - מה לעשות זה לא אוטופיה, ולא כולם נחמדים - אבל אם יש לך חבר או שניים או אולי 10 - כבר מצאת לך את האנשים הנפלאים.. מצאי את האמפתיה בתוכך, ונאמר כבר - שמה שאת מקרינה החוצה - את מקבלת בחזרה..
אני לא אומר לך לחייך כל היום -אבל לתת פתח קטן לאנשים "להציץ פנימה" ואז אולי תכירי מישהי נחמדה בעבודה או בחוג וכ'ו..
כנראה השליליות והקושי גברו כל כך
וחילופי העידנים נתנו גם הם את אותותיהם
ורואים עכשיו שאנשים מתחילים להתגייס כדי לשנות ולהפוך את ההתנהלות
של אדם לאדם זאב, בר תחרות ואויב.
