ואני אתחיל... הסצנות שלי
אני אעבוד כרונולוגית. ככה יהיה לי יותר קל להיזכר
1. הפגישה של גייל וקטניס ביער
בספר:
קטניס נועלת את המגפיים שלה, יוצאת אל היער, חוצה את הגדר שמאחורי האחו, ומתארת איך היא מגיעה לנקודת המפגש שלהם, ולמראה גייל השרירים שלה נרגעים, היא מחייכת. חיוך שהוא רק שלהם.
הו, כמה אני אוהבת את הסצנה הזו. אני תמיד אומרת שזו אחת הדרכים היפות ביותר לתאר לראשונה את האדם שאת אוהבת. הדבר הראשון שקטניס מציינת על גייל, לפני המראה שלו או כל דבר אחר, זה שהוא גורם לה לחייך.
אז הוא אומר לה "היי קטניפ," והם ממשיכים משם ליום שלהם, יום האסיף הלא קליל בהחלט, אבל לפחות הם יחד.
בסרט:
אז קטניס נכנסת לה אל היער, בלי אף כוונה לפגוש בגייל, סתם הלכה לה לצוד. והנה מגיע לו אייל, ואיזה יופי לה, נראה לה שהיא תצליח לצוד אותו, למכור אותו לאוכף שקט, לקבל המון המון כסף ולדאוג לארוחה טובה למשפחה שלה.
אבל לאאאא, הנה מגיע גייל והורס לה!
"מה את הולכת לעשות עם האייל הזה, קטניפ?"
ואוף נו. אז מה שכל הקהל מחא כפיים כי הנה גייל הלא הוא ליאם המסוורת' המושלםםםםםםם.
זה לא היה אמור להיות ככה!!11 איפה החיוך שלה? איפה החברות שלהם? איפה כל הרעיון שהם תכננו להיפגש ולא סתם נתקלו זה בזו?! איפה כל הקטע של לצוד ביחד?! אוף איתם. פשוט אוף. אני חושבת שכבר בסצנה הזו חטפתי עצבים על הסרט.
ציון לטובה: ליאם המסוורת' כזה חתיך.
ודווקא אהבתי את זה שהוא קצת עושה לה טיזינג, והכי אהבתי את זה שכשהגיעה הרחפת הלא קשורה בעליל הזו, הוא חיבק אותה וגונן עליה.
ציון: 3. וגם זה ניתן בנדיבות! למה להרוס סצינה כל כך פשוטה?
