באיחור מטורף
(יש לי נסיבות מקלות, בעלי לקח אותי ליום הולדת בלונדון!)
היה פרק חביב.
נמאס לי לשמוע את מרדית מדברת על כמה היא טובה יותר בלי דרק. אבל כן שמחתי שלמרות המונולוג שלה בסוף היא עדיין רצתה להתקשר ולספר לו. מעניין מה פשר השיחה שבסוף הפרק. או שאולי זה לא מעניין... לא נראה לי שמשהו גם ככה יכול לשקם את היחסים שלהם, אז למי איכפת באיזה אופן הם נהרסים? גם ככה דרק כבר פאסה.
קאלי
אהבתי את הסיפור עם הילדה שהצילה את אמא שלה. זה גם סיפור שעוד לא סופר עד עכשיו, וגם אני ממש אוהבת לראות את אוואן עם ילדים
רק חבל שאמיליה הרסה, היא מעצבנת אותי! כל שניה נדחפה לו להסברים. הלוואי שהקשר הזה לא יחזיק.
האחות של מרדית (שגם אני לא זוכרת את שמה) מאוסה ומשעממת. ולא הבנתי את ההסבר המפגר על למה היא לא יוצאת עם אנשים. הבחור לעומת זאת-עושה רושם של ממש מקסים!
אהבתי את הנושא של רעידת האדמה-למרות שהיה לי משעמם ויחלתי לקצת מגה-אסון כמו שאוהבים לעשות באנטומיה, היה נחמד שרעידת האדמה הייתה רק סיפור הרקע.
ג'קסון רגיש ומקסים כרגיל. את כל השיחות סביב האח/ות של בן לא אהבתי-טלנובלה מדי.
היה נחמד לראות קצת דמויות שנשכחו לאחרונה. שמחתי לראות שאפריל חזרה ואני מקווה שנראה יותר ממה בקרוב.