סופסוף פרק טוב
מאז פרק הבכי (הלידה המוקדמת של אפריל) קצת סבלתי בפרקים האחרונים והמגמגמים, אז אני מאוד מרוצה מהפרק הזה.
 
ווילסון ואלכס קצת היו לי מיותרים, אבל סיפור התאונה היה מעולה - מכל הצדדים. הרצף של מרדית, המוות של האם, הלידה לאחר המוות וההתמודדות של הנהג הפוגע. כל חלק בסיפור הזה הצליח לרגש וכבר המון זמן לא התרגשתי מהמקרים הרפואיים.
 
אריזונה וקאלי - החלק הראשון של הסיפור שלהן היה קצת מייגע, אבל הטוויסט בסוף היה מצחיק. אני מניחה שלא בונים את הסיפור שלהן לקראת קאמבק, ואולי טוב שכך. אני בעד להפריד כבר עכשיו בין אואן לאמיליה ולחבר את הג'ינג'י עם קאלי. זוג הרבה יותר מדליק בעיניי.
 
מרדית ודרק - חשבתי שנמאס לי מהם, וזה די נכון, אבל כשראיתי אותו בסוף הפרק הבנתי שהוא די חסר לי. אני מקווה שהבגידה שלו לא תהפוך את הסדרה לטלנובלה מיותרת אלא דווקא תעורר קצת את הקשר הגוסס הזה ותחזיר אותו איכשהו למה שהוא היה בהתחלה, אבל... איכשהו יש לי הרגשה שזה יעשה בדיוק את ההיפך וימאיס עליי סופית את הזוגיות הזו. עדיף היה להשאיר אותו שם עד סוף העונה אם זה המצב, בלי בגידות.
 
אהבתי מאוד את אפריל וג'קסון בפרק הזה, ובכלל הם הזוג הכי מעניין מבחינתי בשתי העונות האחרונות. אפריל הפכה מדמות בלתי נסבלת לאחת הדמויות המהנות והמשמעותיות ביותר של הסדרה הזו, ואפילו מצליחה לרגש, לפחות אותי.
 
לעומת זאת, על מגי והקשר שלה עם ריצ'רד אפשר לוותר. קצת נמאס לי מזמן המסך של האלצהיימר בסדרה הזו (רק בפרק הזה קלטתי, למשל, ששתי הנשים של ריצ'רד היו חולות באלצהיימר, ועכשיו גם הבת שלו נושאת את הגן, וגם מרדית), וקצת ציפיתי שההתחמקות שלה מסי.טי. תוביל לסיפור אחר (לא יודעת מה, אבל כל דבר אחר).
 
בכל מקרה זה היה פרק טוב מאוד ולראשונה מזה הרבה מאוד זמן אני אשכרה מחכה לפרק הבא!