היה פרק מעולה בעיניי
אהבתי ממש הכל, *חוץ* מהמשפט שאמיליה זרק על אוואן ממש בסוף. זה היה נורא לא קשור וקלקל את הרגע.
אבל חוץ מזה-פרק משובח.
אהבתי את הקצב שלו, את מגוון הדמויות (שלא התמקדו בדמות אחת עיקרית), את המונולוג של דרק בסוף ואת התובנות שלו.
אהבתי כל מה שקשור בסיפור של השוטרים-את הדילמה הבלתי אפשרית גם מצד אנשי הרפואה וגם מצד האמא בנוגע לתרומת האיברים.
אהבתי את הסיפור על ההיכרות של השוטרים עם הנער, ואת זה שהכבד נתרם בתקווה שכאן יהיה המפנה.
אהבתי את האיזוכורים של מארק - גם בסוף עם התפירה של השוטרים וגם בנוגע ל"צוות הפלסטיקה". אני זוכרת איך ג'קסון לגלג על הביטוי הזה בזמן שמארק כ"כ התלהב...
אהבתי לראות את דרק ומרדית מאושרים סוף סוף. המרירות שלהם הייתה כ"כ מאוסה.
אהבתי את הסיפור של הסיור בי"ס. אהבתי את אלכס והמצגת שהוא העביר, אהבתי את הקטע עם סטפני וה"מורה". היה מצחיק
אהבתי את הדינמיקה של קאלי עם השוטר שנפגע ברגל ואני אשמח לראות אותה עם גבר שוב.
אהבתי את זה שאוואן ואמיליה לא קיבלו הרבה זמן מסך משותף...
ממש נהניתי.
אבל יש לי שאלה: מרדית הראתה לאמא של השוטרים את הרשימה של 100 האנשים שחיים בזכותם. אני מבינה מזה שמדובר על רשימת החולים שקיבלו האיברים. הגיוני ש-2 אנשים תורמים ל-100 אנשים? או שפספסתי משהו?
אולי בגלל שיש איברים שהרבה אנשים יכולים "להנות" מהם, למשל עור שיכול להתרם למספר אנשים? עדיין, המספר נשמע לי די מופרז..