דרגון קווסט 11- טים רוג'ר צדק, אחד הטובים בכל הזמנים
כשהמשחק יצא קוטאקו קראו לו אחד המשחקים הגדולים בכל הזמנים, הביקורת הזו עשתה הד חיובי מאוד, אמנם המשחק לא הפך לקאלט אבל נוצרה סקרנות.
שקראתי את זה הייתי דווקא חשדני, לא הייתי בטוח בכלל שהמשחק יוכל לעמוד מול קודמיו האגדיים שהיו שם תמיד בשבילי בנקודות מפתח בחיים שלי?
כאילו, מבחינה רציונלית, איך מתעלים על משחק כמו DQ3 שהעתיק את מדינות העולם שלנו אליו ולאט לאט נתן לך לחבר את הנקודות ולהבין שזו מפת העולם שלנו בתוך המשחק, תוך כדי שהמשחק פשוט זורק למים העמוקים ונותן לך לחקור את כל המפה שלו באיזה סדר שתחליט בלי שום ניסיון קל שבקלים לקבוע לך לאן ללכת.
איך מתעלים על DQ5 שנתן לנו לשחק דמות מגיל 5 עד שהוא מתחתן הופך לאבא לילדים והסיפור שלו רק ממשיך להתפתח, איך מנצחים את הסיפורים הקסומים שמחכים לך בכל עיר חדשה כל פעם מחדש. איך דואגים לא למחזר אותם אחרי כל השנים? איך מתעלים
בקיצור... לא היה ברור לי איך ב2017-2018 מוציאים משחק שבאמת יכול לעמוד מול יצירות המופת האלו,
ואז הבנתי איפה הגאונות של דרגון קווסט 11, הוא ארוך מאוד, והוא יכול להיות מה שנרצה שהוא יהיה, רוצים סיפור מרגש עד דמעות ומחמם את הלב עם פה ושם
הומור דבילי? לכו על הרמה הסטנדרטית הקלה, המשחק ירגיע אתכם תעשו בינג ולא תוכלו לשחרר ממנו.
רוצים את כל זה+ משחק הארדקורי שלא ירשה לכם לעשות גריינד (פשוט יחסום תאפשרות)+ משחק הדרגון קווסט הכי קשה אי פעם? גם את זה אפשר.
ניצחתי בוס ברמה הקשה תוך כדי שאני 4 רמות מתחת לרמה המומלצת והמשחק איפשר לי להמשיך לעשות גריינד אם הייתי רוצה.
לראות אנשים נתקעים ומבקשים עזרה באסטרטגיה ותוהים איך אפשרי לנצח בוס מסוים כשהם עדיין 4 רמות מעלי, זה פשוט מספק ברמות שכבר שכחתי שמשחק JRPG יכול לספק.
היה בוס אחד השבוע, שהייתי אובד עצות פשוט לא ידעתי מה לעשות מולו, הרגשתי כל הזמן שהאסטרטגיה שלי נכונה ושהמשחק פשוט לא פייר לא נותן לה
לעבוד והורג אותי מהר מידי, החלטתי לטייל לי בעולם סתם מתוך שיעמום טיילתי בכל פינה שיכולתי ומצאתי נשק שעשה, את הבלתי אפשרי לאפשרי, מתוך השיטוטים והטיולים שלי.
כאילו אני לא יודע אם זה רק הנשק יכול להיות שהאסטרטגיה שלי פשוט טובה
אבל ממש התגעגעתי לזה שהסדרה הזו זורקת אותך למים העמוקים וסומכת על האינטלגנציה שלנו לחשוב על פתרונות יצירתיים לבוסים שנראים בלתי אפשריים למראית עין.
מהבחינה הסיפורית, העלילתית,וואו פשוט וואו איזה משחק, מי שאי פעם עקב פה
אחרי הדיבורים שלי על הסדרה בוודאי זוכר כמה פעמים אני אומר שהNPC
והסיפורים שלהם, הם המוטיבציה העיקרית לשחק, וזה עדיין ככה, אני מסיים סיפור מרגש, בעיר אחת, ובלילה לפני שאני נרדם אני כבר חושב על הסיפור המרגש
שיחכה לי בעיר הבאה, ותוהה אם אאהב את הדמויות שהופיעו בו כמו שאהבתי את אלה שסיימתי.
המבנה האפיזודי שכל סיפור הוא self-contained פשוט מופלא כי הוא מאפשר יצירתיות סיפורית וגמישות שפשוט לא היתה אפשרית אם כל הסיפור היה פשוט מנסה להניע את הסיפור והחבורה קדימה.
אני יודע שנשארו לי עוד עשרות שעות, ועדיין העצב מתחיל לחלחל שיהיה לזה סוף, אם לא בחודש הזה, בחודש הבא, ואני כל כך שמח שהרמה הקשה מונעת מכל זה להיגמר, כי עם הרמה הרגילה הייתי בוודאי מסיים את המשחק בשבוע מרוב סקרנות כבר לחוות את כל הסיפורים בכל עיר.
מזל שהעבודה על דרגון קווסט 12 כבר החלה, החלק הרע שמדובר במשחק PS5.
רק שיהיה ברור חלק מהסיבות שקשה לי להסביר למה מדובר באחד המשחקים הגדולים בכל הזמנים, היא שחלק מהסיבות הן עלילתיות.
אני רק אגיד מדובר באחד הסיפורים הכי מרגשים שאני זוכר, ועוד משהו, אם אתם
אנשים ששיחקו בכל הסדרה כמוני, למרות שאני מבין שזה דבר נדיר פה בארץ, וואו מה מחכה, לכם בלי להרוס כלום.