2 צדדים למטבע

2 צדדים למטבע


מצטערת על האיחור בהעלאת הפינה-היה לי יום די מטורף אתמול וכבר לא הייתי במצב להעלות כשהתפניתי ,אז מעלה היום.

מה עושים כשאין שפה משותפת עם החמ/ות או עם הכלה/חתן? איך בכל זאת מוצאים על מה לדבר במיוחד כשמדובר במשפחה שאינה חובבת פוליטיקה/ספורט או שנושאים אלו גורמים למריבות וחיכוכים במשפחה ולכן נמנעים מלדבר עליהם?
 

כפרקי

New member
נקודה כואבת

אין לי נושאי שיחה משותפים לא רק עם חמותי אלא גם עם הגיסות.
הן ביניהן מסתדרות מצויין, אבל אותי הנושאים האלה משעממים - איפה מוצאים את ההנחה הכי טובה לכל מיני אטרקציות (אין להם ארגון עובדים ולי יש..) או השוואת מבצעים בסופר...
כרגע הילדים קטנים אז אני מוצאת את עצמי הרבה רודפת אחריהם ופחות מתפנה לשיחה וזה פותר קצת את הקושי. כל זה בעיקר כדי שבעלי יתפנה מהילדים לדבר קצת עם אחיו כי זה הזמן היחיד שיש להם יחד.
אני כן מנסה לעשות מאמץ ולהשתתף. השיא היה שראיתי האח הגדול רק כדי שיהיה לי על מה לדבר עם חמותי...
&nbsp
לגבי השפה...
אמא שלי עלתה בגיל 24 והמשפחה שלה נשארה שם. עד היום, בצער, אנחנו הילדים שלה לא דוברים את השפה שלהם והם לא דוברים עברית. כשנפגשים מגמגמים באנגלית ושני הצדדים מאוד משתדלים לא לזלוג לשפה אחרת. מזל שבפייסבוק יש תרגום...חחח...
 

dori78

New member
כמו עם כל אדם אחר - מתקשרים במה שצריך.

לשמחתי אין לי בעיה בנקודה הזו, זכיתי בחמות שמקבלת אותי ואני מקבלת אותה בלי הרבה בעיות.
את רוב הדברים אנחנו רואות עין בעין, אם יש אי הסכמות לשתינו מאוד ברור איפה עוברים הגבולות, משני הצדדים.

אם אין שפה משותפת?
אז לא מדברים, או מדברים את המינימום ההכרחי לנושאי תפעול ונימוס בסיסי.
לא חייבים בכח.
 
לא בדיוק. הרי צריך לדבר...

לי ולחמותי אין שפה משותפת. כלומר - שתינו מדברות עברית, אבל אני לא מצליחה לנהל איתה שיחות. אני מתוסכלת מזה מאד. בילויים איתה כשזה רק אנחנו, הם שתיקה אחת ארוכה ומביכה. אני חשה כמעט כאב פיסי בלנסות לפתח שיחה. כשאנחנו באים אליה ויש שם עוד אנשים (ומספיק שתהיה עוד אורחת אחת) - ואני נושמת נשימת רווחה....
למה זה ככה? קשה להסביר. מהצד שלי - אגיד שהיא לא מתעניינת בשום דבר. כל נושא שיחה היא רק מהנהנת או אומרת משפט קצר ולא מחייב שלא ממש ממשיך את השיחה לשום מקום.
אני משערת שגם היא תגיד עליי משהו דומה, שאני משעממת או לא יודעת לשוחח.

אני מנסה שיחות בנושאי בישול, מזג אוויר, הילדים,... שום דבר לא מצליח להניב שיחה של יותר משני משפטים.

אם אתם לא מאמינים לי, התאמינו שיש לה כבר נכדים שכבר מסיימים לימודים באוניבסריטה, אבל חמותי מעולם לא שאלה איך לילדה בגן, איך לילדה בבית הספר החדש, לאן הנכד נסע לטייל ומה הוא עושה שם, איך האימונים בנבחרת או בחוג החדש... והיא אוהבת אותם. זה לא שהיא לא אוהבת. להיפך. אבל כל האמירות שלה על הנכדים זה רק ״הוא כזה חמוד״ ״איזה חיוך מקסים יש לה״. שום אמירה מעבר, שום שאלת עניין.
 

mykal

New member
מענין,

השאלה שלי על דמויות כאלה, אם הן באמת לא מדברות
ולא מענין אותן עם אף אחד--או רק עם מי שסובל מהענין.
יש לי גיסה כזו--שאף פעם לא מתפתחת איתה שיחה,
אני מרגישה 'תחקירנית' שואלת--על כל שאלה יש תשובה שסוגרת ענין.
פעם שאלתי את אחי---לגבי הענין--והוא ענה לי--היא מאוד ענינית,
"מתקתקת ענינים" היא לא "נמרחת" --זו היתה תשובה די משעשעת,
כי אחי ואני מנהלים שיחות ארוכות לא נגמרות ומעולם לא הרגשתי נמרחת.
ממש מרתק.
 

mykal

New member
שפה או שיחה אולי אחד תלוי בשני

בעיני שיחה היא יותר ה'איך' ולא ה'מה'.
מה פירוש אין שפה משותפת,?
להיות בקשר של שיחה, לא אמורים להיות תמימי דעים,
או לבנות אג'נדה משותפת.
החתן או הכלה שמגיעם לבית של החמים, יכולים להשתלב בכל נושא מדובר,.
ממזג האויר ועד הטיסה לחלל, חלק מהנושאים מענינים יותר,
וחלקם פחות, ואפשר עדין 'להשחיל''משפט, או ענין,
נראה לי שגם בנושאים שהדעות בהם חלוקות, ראוי להתיחס לענין
ולא לגופם של אנשים ולא לעלות על מסלול התנגשות.

ולחמים ולחמיות--אלה שהם המבוגרים האחראים,
צריכים להיות מספיק חכמים--לא לפגע, לא להתגרות.
לנהל שיחה נעימה.

במקום שאנשים מרגישים בטוח, תמיד תוכל להתגלגל שיחה נעימה.

הנושא היה שפה משותפת,
לפעמים החמות והכלה לא מדברים באותה שפה,
חמותה של אחותי לא מדברת עברית קולחת ואחותי לא מדברת רוסית וגם לא מבינה.
וכשבעלה ואמא שלו דברו רוסית בארוחות או בכלל היא נעלבה,
עד שהפנימה והכילה--נתנה להם זמן שלהם,
והיא לא היתה איתם. למדה שזה לא נגדה אלא נוחות שלהם,
למרות שבעיני זה לא מנומס.
 
למעלה