הייתי נותנת את החיים שלי בשבילה.

[the Girl of Love]

תודה לשתיכן

 

[the Girl of Love]

הייתי נותנת את החיים שלי בשבילה.

גם ככה הם לא נראים אותו הדבר מאז שהלכה, כאילו איבדתי הכל.
ובעצם, אף אחד זה לא מפתיע. אמא שלי הייתה כל עולמי. הייתה החיים שלי.
שכן, מעולם לא היה לי אבא. אז איבדתי גם את אמא וגם את אבא, וגם על הדרך את החברה הכי טובה שלי.

הייתי בגרמניה. ניסיתי לעבור לגור שם. ולאט לאט אני שמה לב שהיא חלשה יותר ויותר. התסכול הולך ומתגבר מרגע לרגע,
אני שואלת אם לחזור ואומרים לי שהכל בסדר, שאין לי מה לדאוג.
ואז יום אחד זה הגיע. אסמס שהמצב החמיר ושאחליט אם לחזור.
הגידול בכבד השתלט על אמא שלי. כבר צריכים להפסיק את כל הטיפולים והמלחמות, עכשיו נשארה רק המלחמה האמיתית.. המלחמה על הנשימה האחרונה.

ולאמא שלי היה זמן להיפרד . לאמא שלי היה זמן להבין ולבכות שהיא הולכת.
היא אפילו אמרה שלי היא מפחדת שלא אשרוד בעולם הזה.שהיא לא חושבת שאני חזקה מספיק כי אני כל כך עדינה.
אז מה שאני בת 25, אז מה שעברתי נישואין, גירושין, גרתי שלוש שנים לבד . תמיד חזרתי בסוף לאמא שלי.

חזרתי לארץ ב12 לנובמבר. ב12 לדצמבר היא נפטרה. ב14 היא נקברה.
והחיים שלי לא אותו הדבר מהרגע שהיא הלכה.


-חיפשתי מקום להוציא. כי אני מנסה בכל דרך. הכאב עצום מדי.

 

[ירדנה הקטנה]

הכל כל כך טרי

חופשי תפרקי, זה המקום...
שולחת לך חיבוק גדול

 

[mykal]

מבינה ובעצם אין לי מילות ארגעה.
רק משתתפת איתך,
ומספרת לך--שלומדים לחיות עם 'האין' של אמא,
אבל מאמצים את הזכרון של החיבוק של המילים שלה.
אני כאן כדי להקשיב לכאב ולגעגוע שלך.

 

[the Girl of Love]

תודה רבה....

 

[אשבל1]

כל כך עצוב...

אני מזמינה אותך להמשיך ולשתף, לקבל מאיתנו חיבוק וירטואלי וכתף תומכת ומאוד מבינה..

 

[שרה155551]

משתתפת בצערך

משתתפת בצערך.. אכן הכאב כה עצום, והחיים כבר לא אותו הדבר.