אני אענה במקומו
שאצלי לפחות, בינתיים, זה בדיוק להפך.
כרגע אני מנסה לעכל את האלבום ולנסות להבין אותו טוב יותר, לנסות להבין מאיפה קאנייה בא וכו'.
אבל אם כל ראפר אחר היה מוציא את האלבום הזה, או אם זה היה אלבום של אמן חדש - לא הייתי טורח.
הייתי פשוט חושב - "אוקיי, יצירה בינונית, עם כמה רגעים יפים" ועובר הלאה.
 
אבל זה קאנייה, ומגיע לו ליהנות מהספק לדעתי, הוא הרוויח את זה ביושר, אז אני ממשיך לתת לאלבום הזה עוד ועוד הזדמנויות.
כבר משמיעה ראשונה זיהיתי בו כמה הבלחות גאוניות, בעיקר בתחום ההפקה. כי אין מה לעשות, היצירתיות הגאונית הזאת של קאנייה כמפיק לא הולכת לאיבוד.
 
אבל בינתיים אפשר להגיד שהאלבום הזה אכזב אותי אפילו יותר מ-Yeezus.
למה? כי ב-Yeezus היו כמה שירים גאוניים, והשאר - פלצנות מסונתזת ומעצבנת, בלתי ניתנת להאזנה (בעיניי).
אבל:
א. לפחות היו בו את הכמה שירים הגאוניים ההם - שאין שום מקום לזלזל בהם. בכמה אלבומים שיוצאים היום כבר אפשר למצוא אפילו שיר גאוני אחד, שלא לדבר על שלושה-ארבעה? אי אפשר לקחת את זה מ-Yeezus.
ב. למרות שלא אהבתי את הניסיוניות של Yeezus אני כן - ועוד איך - מעריך אותה. בין שהוא לטעמי או לא, Yeezus זה אלבום אמיץ, וגם את זה אני לא יכול ולא מתכוון לקחת ממנו.
 
אבל "פאבלו"?
כן, הוא יותר נוח לשמיעה מקודמו.
כן, יש בו הבלחות של יצירתיות גאונית בתחום ההפקה מדי פעם (2:50 ב-FML או 1:50 ב-Famous ועוד. מדובר במחשבה הפקתית מתקדמת ברמות של פינק פלויד מבחינתי), אבל האם הוא עומד בכבוד לצד יצירות מופת כמו 808, MBDTF והאלבומים הראשונים שלו? לא.
האם יש בו הפקות מגניבות ומרעננות כמו באלבום המשותף עם ג'יי-זי? לא.
 
יש לו רגעים גאוניים כי קאנייה הוא גאון.
אבל זה לא אחד האלבומים הגדולים שלו בעיניי.
 
בכל אופן - כמו שאמרתי - יש לקחת בחשבון שעדיין לא עיכלתי את האלבום הזה לגמרי, ואני כותב כרגע על סמך התרשמות ראשונית בלבד, של כמה האזנות ספורות (האזנתי לאלבום במלואו, מההתחלה ועד הסוף, ארבע פעמים, ועוד כמה וכמה פעמים לשירים בודדים מתוכו. אני לא חושב שאפשר לגמרי לשפוט בשלב כל כך מוקדם).