בלוז לראש השנה או במילים אחרות:

[רינתי77]

בלוז לראש השנה או במילים אחרות:

לא הכל דבש...!
החגים המתקרבים גורמים לרבים התרגשות קלה וציפיה לקולות
וריחות החג. אבל ישנם רבים אחרים שהפגישה עם דודה קלרה
ודוד חיים לא ממש גורמת ללב שלהם לפרפר בהתרגשות...
ישנם אחרים שמתחילים לחוש חרדה קלה, ולפעמים זה
מגיע לדיכאון של ממש.
אז איך התחושות שלכם לגבי החגים המתרגשים עלינו
בקרוב? רגשות מעורבים?
הכל תפוח בדבש וניחוח רימונים או לא ממש?

 

[קייזר סוזי]

במקרה שלי

יש באמת דודה קלרה, אבל אבא חיים.

פעם הייתי נכנסת לחרדות, לא סבלתי את המפגשים האלו, התחמקתי בכל דרך אפשרית.
ואני בכלל שונאת דבש בלי קשר

היום, כחלק מהתהליך, השינוי שאני עוברת.. גם בנושא הזה קצת התרככתי.

זה יהיה ראש השנה ראשון בלי סבא וסבתא מצד האמא, והתחושות קשות.

מצד אבי, רוב המשפחה מאוד רועשת, עד שלפעמים אני כבר מצטערת שבאתי.
וזה בכלל באופן כללי, בלי קשר לחגים.

 

[רינתי77]

אני חושבת שאצל חלק מהאנשים הגיל

משנה את התמונה. כלומר, ככל המתבגרים, המפגשים המשפחתיים
הופכים להיות חשובים כי יש צורך הולך וגובר בתחושת הביחד,
למרות הטרחה והבלגן הבלתי נמנעים.

 

[קייזר סוזי]

לא הרגשתי משהו על תחושת הביחד

פשוט הפכתי טיפה מאושרת יותר, אז כבר פחות אכפת לי.

 

[דאגרוטיפ]

לא סובלת חגים, זה מעיק

כל ההתכנסויות הללו, העמדות הפנים.
ההכנות והנקיונות ולו רק עבור אותה ארוחה שבה מאביסים אותך
עד אבדון. החגים טובים רק לבעלי חיים, הם זוכים לשאריות.
השנה, בשונה מתמיד אהיה הרבה יותר מסבירת פנים בגלל
אבא שלי המתוק. ואולי כי בסוכות אהיה ברומא, אז הכל נסבל
עד אז.
בוקר טוב, ריינה כפרה עלייך.

 

[רינתי77]

הי, בוקר טוב!

אני דווקא אוהבת חגים עכשיו. פעם לא כל כך. הבנתי שאצלנו במשפחה
הילדים מאד מצפים לזה, גם הגדולים. הם אוהבים את ההתכנסות
ואת האווירה. מאד הפתיע אותי, כי אני מעולם לא הייתי טיפוס משפחתי.

 

[דאגרוטיפ]

את בטח תהי מארחת שופרא דה שופרא.

אין לי ספק בכך.
אולי אם הייתי אם, הייתי חושבת אחרת.
האחיינים שלי גם הם די סובלים מזה, והטקס הקבוע הוא
שכולנו בדרך כבר לוקחים איזה משכך מציאות (ג'ויינט) כדי
לחייך כל הערב לכולם.

 

[דאגרוטיפ]

בני דודים, לא אחיינים. (חסוס)

 

[רינתי77]

ברור שכשאת אמא, זה משנה את התמונה.

ולא צריך לחייך כל הערב לכולם!
רק למארחת...

 

[דאגרוטיפ]

ריינה, לקראת החג

תחשפי כאן את התפריט?
אני מסוקרנה.
(הרגת עם המבצע הצבאי)

 

[רינתי77]

לא לגמרי סגורה על התפריט..

יש לי עדיין התלבטויות.

 

[Aronsona]

גם אצלי החגים מאד מעיקים

ערב ראש השנה נהיה רק אנחנו ואני ממש שמח על כך.
התיאומים בשאר הימים מוציאים אותי מדעתי, והאוכל והרעש לא עושים לי כלום במפגש.

 

[רינתי77]

המזל שלי הוא שאין ממש תיאומים,

כי אנחנו משפחה די קטנה, גם מהצד שלי וגם של בעלי.
אני מתייחסת לזה כאל מבצע צבאי...

 

[דאגרוטיפ]

 

[Aronsona]

עם האמא המאד מבוגרת שלי והמטפלת שלה

והפחד שלה מנסיעות באוטו של מעל 10 דקות, צריך המון תיאומים והרי אי אפשר להשאיר אותה לבד בחג.

 

[רינתי77]

כן, עם המבוגרים מאד זאת באמת בעיה.

צריך לוגיסטיקה וכושר שכנוע, אבל כמו שאתה אומר,
אי אפשר להשאיר אותם לבד ולהם חשוב מאד היחס מצד המשפחה.

 

[Aronsona]

האושר שלה לאחר מעשה מפצה

אבל בשבילי החגים הם תיק תיק. כל החגים.

 

[יחפהבפארק]

אני לגמריי איתך

בערב ראש השנה שעברה, דרור הגיע בהפתעה לחג והיינו לבדנו רק אנחנו, הילדים והנכדים וזה היה ערב החג הכי מוצלח שזכור לנו.

 

[נהורית1]

היי

הפורום הזה אצלי במועדפים, ולכן מידי פעם
אני נכנסת ומשתתפת.

עצוב לקרוא שלאחדים החגים מהווים בעיה.
דווקא בחגים צריך לשמוח לקראת המנוחה
והמפגש עם בני משפחה. לפי דעתי אם מישהו
חש דחייה מבן משפחה מסוים, זה לא צריך לפגוע
בשמחה להפגש עם בני משפחה אחרים, פשוט להתעלם.

אפשר לנצל את הימים האלה לטיולים בארץ, יש מקומות
ממש יפים לבקר ולהנות מהחג, ומזג האויר מתחיל להשתפר.

אז קחו את החג הזה וגם חגים אחרים בכף.

והעיקר שתהיה לנו שנה טובה

 

[דאגרוטיפ]

סחתיין על המחמאה, את תמיד מוזמנה

אין מדובר בדחיה. כי אם בהעמדות פנים במפגש עצמו
כשמרבית המתכנסים עייפים, רוצים לאכול ולשוב לביתם
להתרווח על הכורסא.
שיחות הסרק, וחיוכי הכזב.
אין זה סותר את יתרונות החופשה בחג.