וחשבתי על החג הסמלי הזה לא רק כאל חג רומנטי, אהבה שבין גבר לאשה, אלא על המילה "אהבה" בהקשר שלנו עם ילדינו וילדים שזכינו להכיר בדרכנו.
אז נכון, כולנו מתמודדים עם קשיים, מי יותר ומי פחות, אבל לצד אותם קשיים יש נקודות חוזקה, יש עוצמה וכוח, יש אהבה.
במקום ההתמחות הראשון בו עבדתי מאד תסכלה אותי העובדה שכשישנה פנייה של הורים עם בנם/ביתם, ההתייחסות היא בראש ובראשונה לנקודות הקושי, להפרעות ולאבחנות הבעייתיות. נקודות החוזק, הדברים בהם הילד מצטיין והתחומים אותם הוא אוהב... כנראה נדחקו לפינה ולא תמיד בכלל זכו לציון. ולמה? הרי בזכות אותן נקודות אור אנחנו שואבים את הכוח! לרוב זו גם נקודת פתיחה מצוינת להתחלת טיפול. ילד הוא לא רק "היפראקטיבי", "בעל בעיה רגשית" או כל הגדרה אחרת. הוא ילד אהוב שלצד כל מעלותיו, מתמודד עם אתגרים וקשיים. המצב שתארתי התבטא בכתיבת דו"חות האבחון, אך גם בהתייחסותם של גורמים במערכת החינוך אל ההורים והילדים, פרט למקרים בודדים. אולי דווקא אותו ילד היפראקטיבי ניחן ביצירתיות מופלאה שאפשר רק לקנא בו? אולי אותה בעיה רגשית איחדה משפחה וגרמה להתקרבות גדולה?
ואני פונה אליכם הורים יקרים, משפחות יקרות וכל מי שרק מכיר ילד/ה אהוב/ה:
כמו שציינתי: כל הורה, אח, קרוב משפחה ואיש מקצוע שרוצה לספר מניסיונו - מוזמן להשתתף!
שרשור שכולו אהבה.