אין לי בעיה לענות פה
אז ככה.
דניאל ואני יוצאים חצי שנה, וגרים יחד כבר... ארבעה חודשים? חמישה חודשים?
הכרנו כאן בפרדס, ומההתחלה היה דיי ברור, לשנינו, שזה
זה. ידעתי ממש מהר שזה האדם שאני רוצה לבלות איתו את כל החיים שלי. פשוט ידעתי.
הדיבורים על חתונה התחילו בשלב דיי מוקדם, ופשוט הוא החליט שב15 למאי הוא הולך וקונה לי טבעת ומציע לי נישואים, אז זרמתי. הלכנו יחד ובחרנו לי טבעת וזהו. בלי כריעת ברך ובלונים וצניחה חופשית וכל הטררם הזה.
אני מאוד שלמה עם זה. אני לא Big fan של מוסד הנישואים אבל דניאל כן. והאנטי שלי הרבה יותר חלש מהרצון שלו להתחתן. זה לא שחשוב לי *לא* להתחתן כמו שחשוב לו *כן* להתחתן.
אני מוכנה לבלות איתו את כל חיי גם בלי חתונה, אבל לאהבת חיי זה חשוב.
