My Love Eun Dong - הסוף!

[nuly123]

My Love Eun Dong - הסוף!

 

[cheburasha]

יש לי הרבה מה להגיד, במיוחד על הפרק האחרון

קודם כל חייבת לומר שזהו פרק יחיד שאכזב אותי מאד.
אם לא הפרק הזה, הסדרה היתה 10 עגול ויפה. אבל הפרק האחרון ממש הוריד את הרמה

כאילו שינו במאי פתאום. או תסריטאי. או את שניהם

&nbsp
ועכשיו התלונות לפי הסדר:
&nbsp
- רבע פרק של פלאשבקים

דיי! רחמים! כבר ראינו מספיק! כאילו לא היה להם מה להראות יותר?! היו שואלים אותי מה להראות

בעיניי זה היה בזבוז זמן לחלוטין. משעמם. מיותר. שום תועלת.
&nbsp
- סגירת מעגלים. לא היתה. ציפיתי שבפרקים האחרונים תהיה לנו סוג של סגירת מעגל של יחסים בין כל הדמויות אבל היה בקושי. רציתי לראות את האבא החורג של און דון מגיב איכשהו על מה שהתגלה. רציתי לראות את ההורים של היון סו פוגשים את און דון ומזהים בתור המוכרת החמודה מחנות הילדים. רציתי לראות את האחות של היון סו עם בעלה של און דון בהמשך הטיפול בו, בבירור עמדות, במשהו! איך פתאום מראים אותו הולך אחרי שנה כשבמשך עשר שנים היה משותק. כל כך לא הגיוני! גם אם אנחנו בדרמה לנד שיש לה חוקים משלה... עדיין, לא היתה פה השלמה של עלילה. היה גימור חפוז שלא החמיא לדרמה.
&nbsp
- עוד משהו שמאד התבאסתי ממנו זה שלא פגשנו בסוף את כל הדמויות המשניות. כאילו אנשים נעלמו פתאום. חבל. החברה של און דון, הסטייליסטית של היון סו, עוזרת בית של היון סו, האהבה החדשה של היון בל ועוד. כל האנשים האלה לא קיבלו במה כדי להפרד מאיתנו הצופים.
&nbsp
- הוזכר כמה פעמים איזה בן אדם שבגללו היו לחברה של היון סו בעיות פיננסיות... חבל שלא יצא מזהו כלום בסוף. רציתי לראות מזה משהו.
אאל"ט היצ'קוק אמר פעם משהו בסגנון של אם רואים סכין על השולחן בתחילת הסרט, בסוף הסרט ידקרו מישהו איתה. הציטוט לא מדוייק אבל העיון הוא שאסור שיהיו פריטים מיותרים בסרט/סדרה. כל מה שמראים לנו צריך להיות חלק מהעלילה או שלא להיות שם בכלל. בהקשר זה עוד משהו... דובר באיזה קומבינה שעשו אביה החורג של און דון עם בעלה אבל עד הסוף לא נודע לנו במה בדיוק מדובר

&nbsp
- זה שהזוג המאוהב לא התחבקו אפילו אחרי שלא התראו שנה שלמה. אוי כמה שהם הזויים בקוריאה דרמה לנד. כל האינטרנט זועק על זה ואני מסכימה איתם. יש גבול, תראו לנו משהו!
&nbsp
- רציתי לראות את התגובה של היון סו על הצד של און דון באהבה שלהם. כל הקטעים הקטנטנים שראינו בפרקים הקודמים על איך שהיא מצאה אותו לפניו בשנות העשרים שלהם, על איך היא ביימה תאונת אופניים כדי להפגש איתו... זה היה יכול להיות יפה והייתי מתה לראות את הפרצוף של ג'ו ג'ין מו מבטא את כל הרגשות בהקשר.
&nbsp
בגלל כל זה לדעתי היה צריך להוסיף עוד פרק לדרמה או שלהעיף את הפלאשבקים של פרק 16 ובמקומם להכניס את כל הדברים החסרים.
&nbsp
טוב, אחרי שהתלוננתי הרבה עכשיו אגיד את הנקודות הטובות:
&nbsp
- ראיתי באינטרנט שמתלוננים שהיה יותר מדיי התעסקות עם רה איל. אבל אני דווקא חושבת שלא. המינון היה נכון. לילד הזה יש מקום מרכזי בסוגיה והוא קיבל את היחס הראוי. זה יפה מאד שלא התעלמו ממנו ויפה מאד שעשו את מה שלטובתו. ההחלטות שהיון סו היו טובות ונכונות. מאד אהבתי את הקטע שהוא היה עם אבא שלו בדייג ואבא שלו אמר לו שהוא עדיין לא אבא לכן צריך להניח לרה איל בינתיים. וזה מה שהיון סו עושה. מקסים בעיניי!
&nbsp
- היה משהו מאד ריאליסטי בכל הטיפול ברגשות ועניינים המעורבים בסוגיה הראשית והיה בזה משהו יפה. כן, גם זה שהיון סו מהגבר הראשון במדינה הפך למצב של השפלה ציבורית ממש. זה הזוי אבל ככה זה עובד במציאות. דווקא טוב שאנשים יראו איך הם מתנהגים בדרך כלל.
&nbsp
- לפחות הבעל הודע בסוף על כך שזו היתה תאונת התאבדות. ידעתי

&nbsp
- אהבתי את הרעיון שהם הולכים להוציא סדרה על הסיפור שלהם אבל מהצד שלה. זה מהלך מפתיע ויפה. כאן היה אפשר להכניס קטע שהיא מספרת לו על הצד שלה קצת. אוי זה היה יכול להיות יפה!
&nbsp
חבל שעשו את הסוף מלודרמטי כזה אפילו אם זה הפי אנד, חסר לו את ההומור המקסים שהתלווה לכל פרקי הסדרה. למשל, בקטע שהיון סו נפגש עם היון בל אחרי שהוא חזר מחו"ל והם מתחבקים - ואללה תפור שם איזה יציאה נוסח ברומנס. אבל יצא פרווה לגמרי

&nbsp
זהו, זה מה שאני זוכרת בינתיים. מקווה להזכר בעוד דברים במהלך הדיון

 

[aya19560]

מחזקת כל מילה שכתבת ממש כך הרגשתי כשראיתי את הפרק האחרון

 

[cheburasha]

 

[nely21]

מה לעשות ולא אנו התסריטאים.......

לי ממש לא היו בעיות עם פרק- 16 המסיים את הדרמה.
על אף הקושי הידוע אצל הקוריאנים לסיים דרמות דווקא הייתי מרוצה.
גם ההבזקים מן העבר ( הפלאשבקים כלשונך ) לא הפריעו לי. לדעתי היתה בהם אמירה לגבי הסיום.
כבר הזכרתי כאן מוקדם יותר שג'יי הו שהיה שחקן בייסבול מפורסם ובעל השפעה העיד לטובת האב המאמץ
בעניין תאונה כדי לעזור לו . לא פרטו איזו אך זה בפירוש הוזכר ונאמר על ידו , וזה היה בגדר " תן לי ואתן לך "
תן לי את און דונג ואתן לך את העזרה בעדות. הוא הזכיר לו שהוא חייב לו על כך כשביקש ממנו לעזור לו בעניין הקשר המחודש של און דונג ואון הו.
גם את כוונת ההתאבדות בנסיעה במכונית שתכנן ג'יי הו הזכרתי כאן מוקדם יותר. הוא אמר זאת בזמן הנסיעה עם און דונג שהתחננה
שלא יסע כל כך מהר ויעצור - הכל ממש לפני שהמשאית התנגשה בהם.

כל הדמויות ה " קטנות " , המשניות , כדבריך לא היו מוסיפות דבר לפרק הסיום שהתרכז בארבע הדמויות העיקריות : הילד ומשולש האהבה ובפתירת הבעייה סביבן.
מישהו היה צריך לוותר וכל אחד עשה את הויתור שלו ואין צורך לפרט איזה זה היה ברור בסיום.
הויתור היה בעיניי סגירת מעגל לטובת כל הצדדים שהסכימו לוותר, כך שכולם היו מרוצים ,
גם אם לא השלימו לגמרי עם ההחלטה , אך הפגיעה הרגשית היתה מינימלית. אפילו אצל הילד.
הציבור חזר להאמין שכל הכתוב בספר הוא אמת לאמיתה בעיקבות הודעה שנתנה האחות של און הו שרה -איל הבן שלו ביחד עם תוצאות בדיקת ה- DNA .
היא אמרה שתעשה זאת רק לא היתה הסצינה וגם לא היה צורך בה ,זה היה ברור בסצינה בה נראים האזרחים הממהרים שוב לקנות את הספר לאחר שהוחרם.
היו הרבה דברים ברורים שלא נזקקו לסצינות עם עוד פרק או שניים. מישהי כבר כתבה כאן שמוטב קצר וקולע מאשר ארוך וצולע - דנה?כן.
את המנהלת המרשעת דאגו להעיף אחרי השיחה שהיתה לה עם און הו לפני שנסע לאוסטרליה מבלי להוסיף לה עוד סצינות וטוב שכך - פחות מכשפה.......

אינני עוקבת אחר " תלונות " באינטרנט כי זה לא מעניין אותי.יש לי דעה משלי וזה מספיק לי , ממילא כבר לא ישנו את מה שצולם והוקרן.
אנו הרי יודעים שלכל דרמה/סדרה או סרט יש מלבד התסריטאים המקוריים עוד מיליוני " תסריטאים " אחרים בעולם כשלכל אחד מהם דעה משלו.
ומה לעשות ואנו לא התסריטאים של הדרמה היפה הזאת?.....
אגב 100 אחוז לא בהכרח אינדיקציה להכי טוב גם - 98 בהחלט נהדר ויספיק לי ואינו גורע כהוא זה כי לדעתי אין דבר מושלם לגמרי.
וטוב שכך. זה הרי נותן חומר למחשבה ודיונים כי על מה היינו דנים אם הכל היה מושלם?.....

 

[nuly123]

מתחברת מאוד למה שכתבת

ומסכימה ממש עם כל מילה!
אבל נו, איך כתבו באחת התגובות שקראתי (לא זוכרת איפה. אולי בסומפי?) - לפחות בסדרה הזו ג'ו ג'ין מו מסיים את הסדרה כשהדמות שלו בחיים ועם האישה שהוא אוהב (בניגוד לסדרות אחרות שלא נזכיר את שמן

). ובסה"כ אני אזכור את הסדרה הזו לטובה ועם חיוך גדול

והנה כמה תמונות חמודות שמצאתי בסומפי

 

[nuly123]

הסיכומון שלי

סיימתי לצפות בדרמה הזו ברגשות מעורבים.

מצד אחד, לפני שהתחלתי לצפות בסדרה, לא היה לי מושג שכ"כ אוהב אותה ואתחבר רגשית לדמויות ולסיפור שלהן, שארגיש את ההתלהבות ואת הציפייה לפרק הבא ולזה שאחריו... שהסדרה תפרוט על כל המקומות הנכונים בנשמה, ושגם תגרום לי לחייך ולצחוק לא מעט, לצד ההתרגשות. זו לא תהיה הגזמה לומר שנהניתי כמעט מכל רגע

מצד שני, נוצרה בי ציפייה גדולה לקראת פרקי הסיום, ואולי הציפייה הייתה גדולה מדי, במיוחד כשאני מכירה את הבעייתיות האפשרית של הסופים הקוריאנים. אבל כן, אני מודה שהתאכזבתי משני הפרקים האחרונים, ובמיוחד מהפרק האחרון. הרגשתי בהם נפילת מתח, ותחושה של החמצה מהדרך שבה התגלגלו הדברים, ממה שהראו לנו וגם ממה שלא.

אז כן, אני מבינה ואפילו מעריכה את זה שהם ניסו להראות את הקשיים, שלא הכל דבש גם כשהאהבה גדולה מאוד, ושלא פשוט בכלל לפצות על עשר שנים אבודות, ולא משנה מי צודק ומי אשם. יש כאן ילד רגיש שאוהב את האיש שקרא לו "אבא" ואהב אותו כל חייו, ואי אפשר למחוק את מערכת היחסים הזו. אני מאמינה גדולה בהזדמנות שנייה ובאפשרות לתקן, ולכן גם יכולתי לחיות עם זה שג'ה הו השתקם והתחרט והמשיך את הקשר עם רה-איל. אני גם מבינה במידה מסוימת את ההחלטה הקשה והחד צדדית של און-הו להתרחק ולתת לזמן לעשות את שלו. אבל עדיין, היה לי קשה ומתסכל לראות את שלב ה-Noble idiocy המוכר כ"כ בדרמות הקוריאניות, שבו הוא מוותר (גם אם זמנית) ומתרחק בלי לשתף את און-דונג בהחלטה שלו.

זה גם היה מתסכל מבחינתי, לראות איך מקדישים דקות ארוכות לפלאשבקים (שעל רובם כבר חרשתי והכרתי בע"פ

) במקום סצנות חדשות ומשמעותיות שרציתי לראות, כמו המפגש המחודש של און הו ורא-איל, שייתן תקווה והצצה ממשית יותר לקשר שייבנה ביניהם. נכון שסגרו יפה את כל סיפור האהבה שהופך לתסריט (אבל בסוג של הפוכה, מהצד שלה), ועדיין רציתי עוד כמה סצנות רומנטיות של הזוג שלא שבעתי ממנו... נכון, אני תמיד יכולה לדמיין את ההמשך האופטימלי מבחינתי בראש, אבל בשביל לדמיין לבד, אני לא צריכה דרמות... ואיכשהו האכזבה היחסית מהסיום, הורידה לי את החשק לדמיין את ההמשך (אבל תנו לי לישון על זה

). אז ברמה ההגיונית אני יכולה להסביר לעצמי דברים כאלה ואחרים שקרו בפרקים האחרונים, אבל ברמה הרגשית – התבאסתי.

מבחינתי השיא של הסדרה היה בפרקים 11-14. אחרי הבנייה החכמה וההדרגתית של הסיפור, אלה הפרקים שבהם היה שיא הרגש וההתרגשות שלי כצופה. הפרקים האחרונים כאמור לא לגמרי עמדו בציפיות שלי, אבל עדיין, גם בהם היו את הרגעים היפים, המרגשים, המצחיקים ומעוררי המחשבה, רק שעכשיו קצת קשה לי לכתוב על זה. ובכל מקרה, אהבתי מאוד את הסדרה הזו, שהייתה אחת המיוחדות, הקסומות והמרגשות שראיתי השנה ובכלל

צוות השחקנים היה מעולה, ובמיוחד ג'ו ג'ין מו