עד עצם היום הזה וסיפורה של קורה
אם להיות כן, כשצפיתי ב-"בת הטוחן", המחשבה שעלתה בראשי היא שתיתכן פה מחזוריות - כמו ששלגיה "דפקה" את רג'ינה, אווה "דפקה" את קורה אבל, למען האמת, חשבתי שזה קרה אחרי הנישואין שלה להנרי האב. לגבי התנהגותה של אווה, אני חושב שהנקודה היא שגם קורה וגם אווה פעלו מתוך אינטרס של שימור עצמי. הדבר היחיד שכן עולה עם ההמשכיות שהסצנה הזו יכולה להסביר את הפאראנויה של ליאופולד שנים מאוחר יותר כלפי רג'ינה. אני _כן_ חושב שליאופולד היה מאוהב בקורה והתאכזב לגלות שהיא הרה ולכן כבודו הכריח אותו לגרש אותה. לגבי השינוי באופיה של אווה, ההסבר מאד פשוט: עם השנים, עם השנים, היא יותר התקרבה לעמדותיו של ליאופולד שמוצגות גם בפרק הזה כעמדות נאורות יחסית. כדרך אגב, אני לא מבין מה הבעיה של אנשים עם רוז מק'גאוון - היא משחקת היטב עם מה שניתן לה כולל סצנת הפיתוי עם ליאופולד.
לגבי ההווה, אהבתי את הקטע של אמה משתוללת מעט עם הקסמים החדשים שלה. לגבי מותה של קורה, ברור שזה לא היה מזיז לשלגיה את הציפורן אלמלא העובדה שזה פגע ברג'ינה. היא ממש מבקשת את מחילתה בפרק. אם להתנצל על רצח מוצדק, אולי שתתנצל על כל החיילים של רג'ינה שהרגה במשך השנים. כמובן, זלנה ורמפליצקין היו מאד חמודים ובעיקר שרמפליצקין ניסה לקחת את הפיגיון ממנה.
לגבי המקגאפין, הכישוף של החזרה בזמן, הכותבים נמנעו בכוונה ב-"עד עצם היום הזה בארץ הפלאות" לתת לג'אפאר לשבור את החוק הזה. הם, כנראה, חשבו להשתמש בזה מאוחר יותר. מה, לדעתך, מייצג התינוק במשוואה? תמימות? אם הולכים לפי הלוגיקה של הקסם, רגשות מתפעלים כל קסם. זלינה הולכת על קומבינציה נדירה מאד של רגשות שתתפעל את הקסם שלה.
אם להיות כן, כשצפיתי ב-"בת הטוחן", המחשבה שעלתה בראשי היא שתיתכן פה מחזוריות - כמו ששלגיה "דפקה" את רג'ינה, אווה "דפקה" את קורה אבל, למען האמת, חשבתי שזה קרה אחרי הנישואין שלה להנרי האב. לגבי התנהגותה של אווה, אני חושב שהנקודה היא שגם קורה וגם אווה פעלו מתוך אינטרס של שימור עצמי. הדבר היחיד שכן עולה עם ההמשכיות שהסצנה הזו יכולה להסביר את הפאראנויה של ליאופולד שנים מאוחר יותר כלפי רג'ינה. אני _כן_ חושב שליאופולד היה מאוהב בקורה והתאכזב לגלות שהיא הרה ולכן כבודו הכריח אותו לגרש אותה. לגבי השינוי באופיה של אווה, ההסבר מאד פשוט: עם השנים, עם השנים, היא יותר התקרבה לעמדותיו של ליאופולד שמוצגות גם בפרק הזה כעמדות נאורות יחסית. כדרך אגב, אני לא מבין מה הבעיה של אנשים עם רוז מק'גאוון - היא משחקת היטב עם מה שניתן לה כולל סצנת הפיתוי עם ליאופולד.
לגבי ההווה, אהבתי את הקטע של אמה משתוללת מעט עם הקסמים החדשים שלה. לגבי מותה של קורה, ברור שזה לא היה מזיז לשלגיה את הציפורן אלמלא העובדה שזה פגע ברג'ינה. היא ממש מבקשת את מחילתה בפרק. אם להתנצל על רצח מוצדק, אולי שתתנצל על כל החיילים של רג'ינה שהרגה במשך השנים. כמובן, זלנה ורמפליצקין היו מאד חמודים ובעיקר שרמפליצקין ניסה לקחת את הפיגיון ממנה.
לגבי המקגאפין, הכישוף של החזרה בזמן, הכותבים נמנעו בכוונה ב-"עד עצם היום הזה בארץ הפלאות" לתת לג'אפאר לשבור את החוק הזה. הם, כנראה, חשבו להשתמש בזה מאוחר יותר. מה, לדעתך, מייצג התינוק במשוואה? תמימות? אם הולכים לפי הלוגיקה של הקסם, רגשות מתפעלים כל קסם. זלינה הולכת על קומבינציה נדירה מאד של רגשות שתתפעל את הקסם שלה.