ובכן
אמממ
אני חייבת להגיד שזה היה קשה...פרק כפול..עם כל כך מעט רג'ינה
 
אבל הקטעים שכן היו איתה....וואו...מושלמים!
הקטע בהתחלה עם רובין הוד
הו! סופסוף משהו סקסי קורה בסדרה הזו
עקרונית לרובין יש פנים של אוגר...אבל הגוף שלו מסתבר דווקא בסדר גמור
ורג'ינה מתלבשת ומחייכת ולא מאופרת ועם שיער..יחסית מפוזר (?
)
זה היה מושלם!
 
ואחר כך כל הקטעים עם סנואו..שהיא מספרת לה ומתרגשת אבל עצובה וכל נאום התקווה היה ממש מקסים ומאוד המשיך את הקו שרג'ינה וסנואו בסופו של דבר מתקשרות מצויין ויש להן שיחות נהדרות ועמוקות בהן שתיהן לומדות אחת על השנייה (אפילו שלמרבה הפלא רוב הפעמים סנואו היא זו שנמצאת בעמדה של ללמד את רג'ינה...בעיקר כאן...היא יודעת כל כך מעט על תקווה שצריך ללמד אותה..כמו ילדה)
וכשהוא מצא את הדף!!!!!!!!!!!!!!!
אני לא אומרת שאני משוגעת על הזוג הזה והייתי יכולה לזרוק אבן ולמצוא לה מישהו יותר אחלה
אבל
כרגע היא מאושרת איתו וזה מקסים והיא מהממת כשהיא מאושרת אז אני אשב ואבהה ולא אתלונן..
 
אני מאוד מאוד שמחה שלקחו את זה למקום שבו היא כבר השתנתה אז כל מה שצריך זה שהיא תאמין שאפשר והכל ישתפר...זה היה הרבה יותר טוב מפשוט למצוא את הסופר
כמה שהעלילה הזו הייתה תמוהה בעיניי אני מחבבת את ההתפתחויות בפרק הזה
 
כל השאר
וול
פיהוק אחד גדול
 
כן היה חמוד שאלסה אמרה לאמה לקבל את עצמה וזה עבד
זה כן היה מרגש מעט
אפילו שהפרצוף של אמה בסוף היה של ילדה בת 6
 
אההה אהה!!
הסצינה המעולה של רג'ינה והנרי!!!
יש להם כימיה כזאת מדהימה שזה גורם לי לשנוא אותו פחות כשהוא לידה
איך היא שמה את הראש שלה על שלו בסוף
הם היו פשוט מקסימים!!