גם לך נגמרת הסבלנות ממש מהר?

EdisonGirl

New member
גם לך נגמרת הסבלנות ממש מהר?


העידן הטכנולוגי, כן, שוב.

סוג העבודה שלי דורש ממני הן מולטי-טאסקינג ברמות הזויות, והן חלוקת קשב תוך כדי. אפשר להקביל את זה לשיחה עם 2-8 אנשים במקביל (שיחה נפרדת עם כל אחד מהם) ותוך כדי כך לקרוא ספר, וזה באמת לא רחוק משם.
אז מצד אחד, אני מרגישה שאני מפתחת איזשהו יתרון אבולוציוני, או לפחות מוכרת לעצמי את האשליה
אבל מצד שני, יש לי תחושה שזה משפיע עליי בכל תחומי החיים, ולא לטובה.

אני מחפשת סיפוקים מיידיים. אם משהו דורש ממני עבודה רציפה, השקעה, ריכוז - אני דוחה אותו עד שאין לי ברירה או עד בכלל.
כל דבר שאפשר לעשות מהר ועכשיו, אני עושה בצורה פנטסטית, אבל אם אני צריכה להמתין, לעבור תהליך, ולא לראות את התוצאות מיד, אבל ממש מיד - אני מאבדת את הסבלנות ואת הריכוז.

בעבר הייתי יכולה לשבת ימים שלמים על משהו אחד... ללמוד אותו מההתחלה ועד הסוף. היום? יש כ"כ הרבה גירויים מסביב, שאתה מקבל את מנת ה"סם" שלך וזה מספק אותך לזמן מה, אבל המנה הזו היא לא הישג ממשי. היא זבל ריקני, חסר ערכים תזונתיים.

משהו ממה שכתבתי מוכר לכם? מזדהים? מתמודדים? ובכלל, מה דעתכם על העניין?
 

sweet babit

New member
אני מכירה את התופעה..

במקום שלי זה בא יותר ומתקשר לפייסבוק,
אני בתהליכים ממש מאומצים לנסות להוריד את השהות שלי שם, משהו כמו 3-4 שעות ביום שזה המון!!
אין לי מעגל גדול של חברים וחלק מהסיבה שאני שם זה תמיד לראות אולי מישהו ישלח הודעה, אולי מישהו יתעניין, אולי מישהו ידבר איתי, וההקשר הוא יותר לבחורות כי אני רוצה חברות בנות ולא להכיר גברים.
ואפילו שפעם אחר פעם, אחר פעם, אחר פעם, אני רואה שלא שולחים לי באמת הודעות כאלו,
אני עדיין מבלה שם המון זמן.
כל זה מתקשר לי לעידן הדיגיטלי ומנת "הסם" בפוסט שלך אצלי זה הפייסבוק.
כמו שאמרתי אני בתהליך להיגמל מהפייסבוק כבר 3 שבועות, בינתיים הצלחתי חלקית, הצלחתי לצמצם קצת את הפעילות שלי שם מבחינת פוסטים ותגובות אבל אני עדיין שם הרבה.
וגם אני מזדהה עם זה שפעם הייתי יכולה לשבת הרבה על משהו אחד.. ועכשיו יש כל כך הרבה גירויים שלא נותנים לך שום הישג כמעט.

:)
 

EdisonGirl

New member
אם יש לך סמארטפון,

את יכולה לפחות לשלוט בפייסבוק בצורה כזו. תגדירי שיתריע לך רק אם את מקבלת הודעה פרטית, או אם מתייגים אותך, למשל, וככה לא תמצאי את עצמך נכנסת לבדוק כל כמה דקות מה התחדש.

מהבחינה הזו האייפון דווקא ממש עוזר לי. אני משחקת בהגדרות של הנוטיפיקיישנס משל היו פסנתר. כשאני מחכה לעדכון, אני מפעילה את האופציה שבה אני רוצה לקבל את העדכון (voice, מספר בצד האפליקציה או ממש חלון שקופץ לי וכו'..) וכשאני רוצה למנוע הפרעות, אני מפעילה רק את מה שיפריע לי לריכוז אם לא אדע.

בעבר נתתי לפייסבוק ולוואטסאפ לשלוט בי. הייתי זמינה ממש 24/7, אבל יום אחד פשוט נמאס לי, וכולם יודעים (אפילו אמא שלי), שהכי קל ומהיר להשיג אותי ב- SMS (היא למדה בשבילי להקליד חחחח), ואני אגיב רק כשאני באמת פנויה להגיב. תחושת החופש שיש בזה לא תיאמן
 
אצלי בדיוק הפוך

קשה לי לעשות שני דברים בו זמנית. ואם אני עושה משהו- אני מקדישה את כל כולי בזה. אפילו אם אני נוהגת אז יותר קשה לי לשוחח עם מי שיושב איתי ברכב. וכשלמדתי בתור סטודנטית הייתי מכבה את המוזיקה והטלוויזיה.

אני חושבת שבעתיד כ"אמא" זה יהווה לך יתרון.. (ואני לעומת זאת אהיה בבעיה
)
 

EdisonGirl

New member
גם אני הייתי כמוך! זה בדיוק העניין...

שהשגרה שלי שינתה אותי (המציאות שמשתנה לנו שוב ושוב לנגד העיניים, ואם לא נשמור על הקצב, פשוט נישאר בחוץ), אז אני משתלבת, אבל אני לא בטוחה שהשינוי הזה הוא לטובה.
 
כן...... בגלל זה פחות אנשים קוראים ספרים


זה "איטי" מדיי.
בגדול נראה לי שהשינוי הוא לטובה... לדעתי אם את לא 'משתלבת' אז את די נשארת מאחור...
 

EdisonGirl

New member
זאת הבעיה, החטא מאוד מפתה..


בסה"כ האינטרנט הוא טוב, בסה"כ הטכנולוגיה היא דבר משובח, בסה"כ התקדמנו יפה מאוד..
אבל הסה"כ הזה טומן בחובו הרבה פגיעות שאנחנו לא מייחסים להן היום חשיבות, כי מה שהכי חשוב לנו זה להיות מחוברים לקידמה.
אנחנו מאבדים כ"כ הרבה בדרך לדעתי. קריאה של ספר פיזי לעולם לא תהיה זהה לקריאה של מסמך וירטואלי. אני חושבת שכל התהליך הזה של קריאת ספר תורמת לנו בצורה שהטכנולוגיה לא מסוגלת. בשורה התחתונה, מה זה טכנולוגיה? מסך ו"מקלדת", והעולם שלנו סובב סביב זה. ממש יכולים לשבת מהבוקר עד הערב מול 2-3 מוצרים שממלאים את כל עולמנו הרגשי, החברתי, השכלי... זה מטורף.. לא? שימוש בראייה וכמה אצבעות... חוויה חלקית שמספקת לנו עונג מיידי.
 

EdisonGirl

New member
בדיוק ככה...

והשיטה של תגמול עצמי? מכירה אותה, אבל כנראה שלא נתתי לה מספיק צ'אנס עד היום... אני רגילה לעשות דברים לפי חשק. הבעיה שלא כל דבר בחיים מחכה שיהיה לך חשק אליו חחח
אני אבדוק באיזו דרך אני יכולה להערים על המוח שלי בקטע הזה.. אהבתי את הסרטון, בכל אופן :)
 

spaysi8

New member
לגמרי.

אצלי זה בעיקר מתבטא בלהתחיל דברים,
להכנס אליהם בפול פאואר ואז להפסיק באמצע.
אין את הסיפוק והכוח אחרי מעט מאוד זמן שבו השקעתי את כולי.
אני דוחה דברים גם שאני יודעת שלא אעשה עד הסוף,
כלומר- לסדר את החדר למשל,
במקום לעשות כל יום קצת,
אני לא עושה בכלל כי מבחינתי זה או הכל או כלום,
שזה ממש טיפשי אבל אני לא מצליחה להגמל מזה.

אני ממש בנקודה גרועה בחיים שלי מהפן הזה-
דוחה הכל ולא עושה כלום
(דיאטה, כושר, ש"ב, סידור חדר וכו')

הצילו!!!!
 

sweet babit

New member
הייתי בדיוק במקום שלך

וממש בשבועות האחרונים משהו השתפר.
בדיוק בדיוק אותו דבר הייתי דוחה סידור חדר, דיאטה, כושר, ש"ב...
אני לא יודעת לשים את האצבע בדיוק על מה שעשה את השינוי,
דבר ראשון החלטתי לעשות משהו בשביל עצמי והתחלתי לרקוד וזה קצת החזיר לי את הדרייב בכלל בדברים.
דבר שני הבעיה שלי היתה כי הייתי ממש מכורה לפייסבוק ועכשיו צמצמתי קצת את הפעילות בו, הייתי ממש חיה את הפייסבוק כל רבע שעה בודקת עדכונים. פתאום התפנה לי המון זמן לסדר את החדר, וכו' ואת כל הסטטוסים שהפסקתי לרשום בפייסבוק התחלתי לכתוב לעצמי ברשימות וביומן השנתי שלי. לא משנה שהוא מיועד לזמנים.
אז בעצם במקרה שלי הפייסבוק היה השורש של הבעיה כי הוא גזל ממני המון זמן ובכל פעילות הייתי תמיד "מציצה" מה קורה שם..
ופתאום אמרתי לאמא "וואי התפנה לי מלא זמן ואני מרגישה הרבה יותר פורקן כשאני כותבת את הרגשות שלי על דף מאשר כותבת איזה סטטוס מתבכיין מלא רחמים "חצי רומז חצי מסתיר""... במקרה שלי שאני כותבת לעצמי את הדברים בלי צנזורים זה הרבה יותר פורק.. מאשר בפייסבוק.
אני חושבת שאת צכה לבדוק מה שורש הבעיה במקרה שלך,
אני סטודנטית וניסיתי קורס ניהול זמן בשביל הדברים האלה והקורס לא עזר לי כלכך , הבנתי שהבעיה שלי זה דחיינות
ו"או הכל או כלום" ואז יוצא שאתה לא מתחיל כלום כי לא תעשה אותו מושלם. בעצם הייתי מגדירה את זה כבעית חוסר ארגון וסדר בדברים בחיים.
אני מקווה שתמצאי מה השורש של הבעיה אצלך כי הפנאי מהפייסבוק פינה לי מלא זמן.

בהצלחה! מכלב הלב
 

פארלין

New member
וואי מוכר כ"כ! זה מזכיר לי איזה הרצאה שהיתה

לי ולא זוכרת מה הנושא, אבל משהו עם אינטרנט וגירויים... אתה פותח דף אינטרנט ועד שהוא עולה אתה במקביל פותח עוד אחד... תמיד חייב פידבק מהיר.
אותו דבר לגבי הודעות, לא עונים לך ישר אתה חושב קרה משהו,המכשיר לא עובד, בודק שוב ששלחת וכו'...
חחח

מצד אחד זה מרשים המהירות בה תקשורות ובכלל דברים קוראים ומצד שני אנחנו מאבדים פה את אחת היכולות החשובות שלנו...ס-ב-ל-נ-ו-ת.
 

NNOOFFF

New member
מזדהה מאוד

נהייתי דחיינית בכל נושא הלימודים, אני רוצה כבר חודשיים לכתוב פיסקה לסמינר שאני צריכה להגיש עוד מעט ובמקום זה כשאני מתיישבת ליד המחשב אני מתפזרת לפייסבוק, מיילים, תפוז ושלל הפיתויים האחרים. בדיוק בשבת הייתה כתבה מעניינת על כך שהאינטרנט הוא ההרואין של העידן החדש
http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1934446
הלוואי שהייתי יכולה להיפטר מהפייסבוק לתקופת הלימודים.. אבל כנראה שאין לי מספיק אומץ (;
 

EdisonGirl

New member
כתבה מעולה! מאוד אהבתי.

אני דחיינית בכל דבר מאז ומתמיד. הטכנולוגיה עוזרת לי להפסיק לדחות מטלות יומיומיות כמו תשלום של חשבונות (כי זה כ"כ קל פתאום...), אבל בלימודים, למרות שאני מנצלת אותה טוב, זה כמו בוידיאו שמאד-אלוט העלה, ההעדפה היא לסיפוקים מיידיים. לארגן את השיעורים שלי יפה הרבה יותר מהיר מאשר לבצע אותם, או זו לפחות האשליה שאנחנו קונים בקלות רבה..

וכמה שעות אנחנו מבזבזות על האינטרנט? על שטויות, תכלס.. דברים שאפילו אם ישאלו אותך דקה אח"כ, את תודי שב- 99.9% מהמקרים לא מדובר במידע שלא יכולת להרשות לעצמך לפספס (*אהמ* להפך..)

עשיתי צעד בעקבות הכתבה, ומחקתי בזבזני זמן שאני מכירה מחיי הפרטיים - כל קבוצות הוואטסאפ שהיו לי. זה לא היה לי קל, כי מדובר בקבוצות שכולן שייכות ללימודים (טריגר מעולה לתירוצים למה לא למחוק), אבל עשיתי רגע חושבים והגעתי למסקנה שאין לי בהן שום תועלת ממשית שאין לה תחליף קל וזמין. אז עדיף כבר לחסוך בכלים שדורשים ממני עוד משאבים ולהשתמש בכלים שגם ככה אני עושה בהם שימוש, כמו מייל וסמסים.

לגבי מיזעור השימוש בטכנולוגיה, ובכן, זה פאקינג קשה לי!
אני נחשבת לטכנולוגית ביותר, ואולי לבנאדם שמנצל אותה הכי הרבה בסביבה שאני מכירה. אז אני רואה בה הרבה מאוד יתרונות ולא רואה עצמי מתנתקת- אפילו לא לרמה של אנשים הסובבים אותי בעלי זיקה לטכנולוגיה. אני חושבת שהטכנולוגיה מקלה לנו על החיים. יש גבול דק מאוד אמנם בין מצב בו הטכנולוגיה מועילה מאוד לבין מצב בו היא הרסנית, אבל באותה נשימה, איך אפשר לוותר על המציאות המדומה, שלוקחת לך אלפי קילומטרים והופכת לך אותם למרובע של כ- 3.5" ברזולוציה של 480X320?! זה הרי אדיר! אני מעולם לא הייתי בחו"ל, לדוגמה, אבל מכירה את חו"ל בחלק מהמקרים כאילו שהייתי שם בעצמי.
מתי יכולת לשמור ביום אחד על קשר עם איזה 100-200 איש, ולדבר עם כולם באותו יום (אפילו עם אנשים זרים..)?
אני חושבת שהדבר היחיד שצריך להשתנות זה לגרום לטכנולוגיה לעבוד יותר לטובתנו, להיזכר מה הבסיס, מה הכי חשוב לנו (הבריאות בשורה התחתונה), ולדאוג שהטכנולגיה המטורפת שלנו תשרת את "נפש בריאה בגוף בריא".
סתם דוגמה? מה אם כל המחשבים היו מכבים את עצמם כשצריך לישון? הרי שלא הייתה לך ברירה וכבר היית לומדת לנצל את היום שלך טוב יותר, כבר היית נסחפת פחות..

כן, רואים שהנושא הזה ממש ממש מעסיק אותי..
 

EdisonGirl

New member
כתבה טובה

מתארת טוב את האמביוולנטיות שאני חשה בין התפיסה המהירה באופן פנומנלי, בייחוד במה שקשור ללמידה טכנולוגית, כמעט כמו להרגיש על-אנושית באיזושהי בחינה, לבין חוסר היכולת המתסכל ביותר להתרכז ממושכות או להגיע לרעיונות, כמעט כמו להרגיש מוגבלת
בייחוד כשבעבר הייתי מעולה בשניים האחרונים, ואף פעם לא הייתה לי תפיסה איטית.
 

oromer

New member
מנהל
קודם כל, אני חושבת שזה לגמרי אנושי

אני חושבת שזה אנושי, ואת לא צריכה להרגיש לא בנוח אם זה. החיים היום משתנים בקצב מהיר, וצריך לפעמים את תשומת ליבנו בכמה מקומות. ברור שהיה עדיף להשקיע את כל כולנו בדבר אחד ולעשות אותו הכי טוב. היום, עם הזמן הצורך הזה נעלם.

אני סטודנטית לכלכלה וניהול ובאחד הקורסים שלי למדתי, שלרוב האנשים יש גל קשב ממוצע שאורכו בערך 45 דקות. והקשב שלנו לאורך הזמן מורכב מגלים של 45 דקות כל אחד. ברגע שיש אותו כלשהו שקוטע את חוט המחשבה, הוא קוטע את הגל. ואז מתחיל גל חדש, ואם יש אות נוסף הוא שוב קוטע אותו. לכן, קשה לייצר גל של ריכוז והתמקדות בדבר אחד.

אני יכולה להמליץ לך, שתכבי את כל הטכנולוגיה שאת לא עובדת איתה (או לפחות על שקט), ותעשי לעצמך הפסקות יזומות במהלך היום, שבם את פחות מרוכזת ואז תכנסי למייל, לפייסבוק, לפלאפון, תבדקי שיחות שלא נענו, או sms שלא קראת...

את לא חייבת להיות זמינה לכולם, ולהתעדכן של שנייה בפייסבוק מה כל אחד כתב..
אני כותבת את זה לך ואני צריכה ליישם את זה בעצמי... זה קשה אני יודעת, אבל זה ייקל עליך מאוד... אני מכירה משהו בכיתה שלי שעושה את זה כשהוא לומד למבחנים או עושה שיעורי בית.הוא שם את הפלאפון שלו על שקט ואז חוזר למי שחיפש אותו...
 
למעלה