לא יודעת, אני דוקא סבורה אחרת - כשאני מצליחה
להכיע לרמת פתיחות וכנות מקסימלית, עד חפירה בקרביים ומבלי ליפות, לעדן או לשפץ (אפילו ובעיקר
כלפיי עצמי)אז הכלי הריק מתמלא שוב, נפתח ומתלדש.
לא חושבת שזה סוחט אותי או מחליש או מוריד משהו מהעוצמות ששמירה לעצמי היו גורמים.
חברה באמת טובה שיש לי שומעת הכל מפי וכך גם היא גלויה בפניי (או כך לפחות אני סבורה ומאמינה),
כמובן שיש תקופות שהקשר פחות אינטנסיבי בינינו ואין בינינו הכרח להעלות היסטוריה מהפעם הקודמת
לפרטיי פרטים, אך יש חלקים ומקומות בחיים שהיינו גלויות ברמה של מעבר להזדהות והבנה כאילו חיינו
אחת את החיים של השניה, או לפחות של הסיטואציה, חלום, מחשבה או כל דבר דומה לזה.
אולי לזה התכוונת שבעשותך זה את מרגישה כלי ריק.
גם בזוגיות יש בדר"כ דף פתוח וגלוי (אם זאת טעות הזהירני כעת לפני שאעמוד מתחת לחופה ואז
אצוער שלא שמעתי בזמנו בקול יחפה שלא מספרים הכל... חחחח),
אני מעריכה שילדדיך בשלב הזה בהיותם גדולים, עצמאים ונתונים לעיסוקיהם בהחלט מאפשרים לך דרור,
חופש ומרחב לגביי עיסוקייך הוירטואליים, בעיקר אם הם יודעים שמה שמעסיק אותך זה תרבות,
אקטואליה, פוליטיקה, חברה לצד תוכניות ריאליטי ידועות לשמצה (חחח), סביר שהיו מגלים יותר ענין
אם היית גולשת בטתרי פנויים צעירים, חתיכים וחטובים, חחחח סתם.
אני מעריכה שהקרובים אלייך יודעים את תחומי הענין שלך, את עיסוקייך ואת בעיקר גולשת במה שאת מתעניינת
בו בחייך השוטפים, אז את דעותייך ומחשבותייך הם כבר יודעים (לרוב), אין צורך לעקוב ו/או לחטט גם בפורומים,
אני לפחות ידעתי את תחומי הענין של בן הזוג האחרון והנחתי שבהם הוא עוסק באינטרנט ולכן לא הרגשתי צורך
לשאול, לבדוק ובטח לא לעקוב ואכן מדי פעם הוא היה משתך אותי בדברים שחשבתי ושערתי שהוא מתיסק בהם
בשיקוף המסכי של המחשב.
וואו, ואת נשואה 40 שנה (עד 120ם שנה, חמסה וזה), אבל אני חשבתי שמדובר במהפכנית, בועטת במוסכמות
וכל זה ובסןף את מתגלה כהכי אולד פאשיין, חחח
